אולימפוס || ~ הבת של פוסידון ~ פרק 6

"מי נעדר?" שאלתי. אבל אני יודעת מי אלה. זה ברור.
"לוגן פרקר וליאה פאבריי" אמר דיימון. אם מקודם אמרתי שהעולם מחשיך. עכשיו אני מרגישה כאילו הוא התפוגג. נשארתי תלויה באוויר בלי שום דבר שישאיר אותי מחוברת. הרגשתי את היד של ג'ולי תופסת את היד שלי. ניערתי את הראש. אני חייבת להתעשת. הם לא מתים. אנחנו נמצא אותם.
"אנחנו חייבים למצוא אותם" אמרתי.
"אני יודע. אבל אנחנו צריכים לחכות למחר. לא נצליח למצוא אותם עכשיו" אמר דיימון. ידעתי שאין טעם להתווכח איתו אז פשוט נאנחתי. הלכתי לשק שינה שלי ונשכבתי בו. לפתע שמענו קול מוזר… שוב כמו קונכייה. דיימון וקייט רצו לחלון והציצו החוצה. הם נראו מתוחים.
"תחכו פה.. אנחנו יוצאים רגע" אמר דיימון והוא וקייט רצו החוצה.
"כל מי שנשאר פה…" התחלתי.
"חנון!" צעק שון ויצא החוצה. משכתי בכתפיי ויצאתי אחריו. אחרינו יצאו כל התלמידים. נעמדנו מאחורי דיימון וקייט שעמדו באמצע הרחבה הענקית שמחוץ לבניין. מולם עמדו סטראק וחלק מהתלמידים שלו. שניים מהתלמידים החזיקו את לוגן שהיה בהכרה חלקית ואחד החזיק את ליאה עם יד אחת על הגרון, מוכן לחנוק אותה למוות במקרה הצורך.
"ליאה.." מילמל שון.
"באנו הנה תחת דגל של הפסקת אש" אמר סטראק.
"חבל, כי דווקא יש לנו סיבה מצוינת לתקוף אתכם" אמרה קייט. סטראק חייך ואני רציתי להעיף לו כאפה.
"אם תתקפי אותנו תוכלי להגיד שלום לשני החברים החדשים שלנו" אמר והצביע על לוגן וליאה.
"מה אתה רוצה?" שאלה ויכולתי לשמוע את השנאה בכל מילה.
"לא הרבה. את מבינה, בפנימייה שלי אין ילדים של שלושת הגדולים" אמר סטראק.
"יופי. ולמה זה צריך לעניין אותנו?" שאל דיימון.
"כי שמענו שפה יש ילדים של שלושת הגדולים. אנחנו רוצים שהם יעברו לפנימייה שלנו. כמו שאתם רואים, הצלחנו להעביר כבר את הבן של זאוס והבת של האדס. חסרה לי רק הבת של פוסידון" אמר והסתכל עלי. דיימון וקייט העיפו בי מבטים ואז חזרו להביט בסטראק.
"כן.. סאמנתה. שמעתי עלייך" אמר סטראק.
"לא. קוראים. לי סאמנתה." שיננתי בין שיני.
"אהה נכון. איך כולם קוראים לך? סאם? אז מה דעתך, סאם להצטרף אלינו?" שאל אותי סטראק.
"למה לי? אתם הרגתם את סילנה וקורי" אמרתי.
"כי אם לא תבואי איתנו. שני החברים שלך ימותו והפנימייה שלכם תושמד. תצטרפי אלינו ואלי נחוס על חייכם" אמר סטראק. לפתע הרגשתי משיכה קטנה ברגל. ראיתי שששון מסתכל עלי ומנסה להעביר לי מסר (בצורה לא מוצלחת, יש לציין). ואז ירד לי האסימון. סטראק אמר שיש לו את ילדי זאוס והאדס. הוא לא יודע על שון. כיווצתי את היד לאגרוף והרמתי שלוש אצבעות אמצעיות. הסימן שלנו ל'קלשון' (סיפור ארוך), שבמקרה גם מסמן 'מתקפה' (סיפור עוד יותר ארוך). למזלי שון הבין מה אני מתכננת. הוא התיישב והצמיד את היד לאדמה. התחלתי ללכת קדימה, עקפתי את קייט ודיימון ונעמדתי מול סטראק. הבטתי בליאה והיא עשתה לי לא עם הראש. הבטתי בלוגן והוא הרים שלוש אצבעות אמצעיות. חייכתי קצת והתקרבתי לסטראק.
"אני אעבור. רק אל תפגע בהם" אמרתי. סטראק חייך והצביע על מקום לידו. נעמדתי שם והבטתי בשון.
"עכשיו!" צעקתי. חבורה של עשרים שלדים יצאה מאמצע הקבוצה לש סטראק והתחילה לתקוף. לוגן הזדקף וברקים התחילו לפגוע בחצאי אלים של סטראק. אני זימנתי גל גדול של מים וכל אלה שהצליחו לברוח טבעו. לרוע המזל אלה לא היו כל התלמידים של סטראק והוא ועוד כמה תלמידים שבאו איתו הצליחו לברוח. לוגן וליאה מיהרו אלינו.
"אתם בסדר?" שאלתי. הם הנהנו. קייט ודיימון ניגשו אלינו.
"הם פגעו בכם?" שאלה קייט. ליאה ולוגן הנידו בראשם לשלילה. דיימון הביט לכיוון אליו סטראק והחצאי אלים שלו ברחו.
"עיצבנו אותם כהוגן. זה רק ילך ויחמיר" אמר.
"יש אפשרות להיות קצת אופטימיים?" שאל שון.
"כן, בואו לא נעמיד פנים שמנסים להרוג את כולנו" אמרה ליאה.
"אווקי" אמר שון. ליאה גילגלה עיניים וכולנו הופתענו כשהיא לא החטיפה לו (אפילו שון הופתע)
"ליאה… זה לא השלב שבו את מרביצה לי?" שאל שון.
"החלטתי לשמור את המכות לסטראק" אמרה.
"למה?" שאל שון.
"כי הוא אמר שאם סאם לא תסכים לבוא, הוא יהרוג אותי ראשונה" אמרה ליאה.