תאומים בדם- פרק 1

עוד חלום מוזר.
הכל מטושטש ולח, אני רואה את רגליי הקטנות להפליא, שומע רעש מחריש אוזניים שבא והולך לסירוגין. אני מסתנוור ועוצם את עיניי מיד ורק אז אני שם לב שאני עירום לחלוטין.
אט אט, הקול המציק נפסק, ואני שומע צעקות אישה.
"תביאו את השני!".
ליאונל ג'קסון בן השלושה עשר התרוממם ממיטתו, פוער את עיניו ולוקח נשימה עמוקה.
לפתע הרגיש מכה חזקה בכתפו.
"מה אתה חושב שאתה עושה, דביל? הערת אותי!", צעק בכעס אחד משותפיו לחדר.
"רגע אחד, יש לך בעיה, סמית'?", צעק ליאונל וקם ממיטתו.
"כן,", אמר סמית', קם ממיטתו, וגבהו העצום הוסיף לאיום.
ליאונל היה נמוך וחלש אך לא פחד אף פעם מבריונים.
אם הבית קטעה את הריב בצלצול הפעמון המוסר את תחילת ארוחת הבוקר.
"כולם כבר למטה! ליאונל, סמית', (סמית' צחק למשמע שמו המלא של ליאו), רדו מיד ועכשיו או שתצטרכו לשטוף את בית השימוש במשך שבוע ימים עם מברשת שיניים ודלי!", צעקה בכעס.
שני הפרחחים שתקו והלכו בפנים עצובות מוטות מטה אל חדר האוכל.
"או, הנה אתה ליאו", אמרה סידני והחלה לאכול ברעבתנות את הפנקייקים שעל הצלחת.
סידני נראתה טוב מהרגיל היום.
ליאו התיישב על ידה.
שיערה המוזהב והחלק גלש כמפל למרגלות כתפיה.
קרני השמש השתקפו בעיניה החומות כדבש.
"ליאו?", שאלה.
פתאום תפס שהוא בוהה בה, והסב את מבטו.
הוא תחב את מלוא ארוחת הבוקר שלו לפיו ואמר בפה מלא, "מה?".
סידני צחקה.
מאז שסידני הגיעה ליאו תהה כיצד אף משפחה אומנת לא אימצה אותה?
וכיצד אף משפחה לא אימצה אותו?!

***
שלוש דפיקות נשמעו בדלת העץ הגדולה של בית היתומים.
"שורה!" צעקה אם הבית.
שלושים ואחד הילדים בבית היתומים נעמדו בשורה וגב זקוף כאשר ידיהם מאחורי גבם, למעט סמית', בצורה מושלמת מהצעיר ביותר, למבוגרת ביותר.
אם הבית ניגשה אל דלת העץ הגדולה ופתחה אותה בחריקה מחרישת אוזניים.
גבר ואישה נכנסו.
הגבר היה לבוש בז'קט שחור וצעד בצעדים כבדים על יד אישתו שהלכה בחינניות בשמלה ארוכה ופרחונית.
"שלום", אמרה האישה והושיטה את ידה לאם הבית ללחיצה בחיוך, "אני ריקי".
אם הבית התכוונה ללחוץ את ידה, כאשר שמה לב לכך שסמית' אינו עומד כראוי.
היא אמרה בחינניות שלא תואמת לתוכן המשפט שאמרה,"סמית' אנחנו לא רוצים להסתבך בצרות, נכון?".
סמית' לא ענה ותיקן את עמידתו.
אם הבית לחצה את ידה של ריקי.
"אני ג'ק", אמר הגבר ולחץ את ידה של אם הבית.
"נעים להכיר, אתם מוזמנים לבחון את התנהגות הילדים בעשרים וארבע השעות הבאות."

***
ליאו הבחין שבמשך היום הזוג התמקד בהתנהגותו של סמית', וחשב לעצמו, 'ברוך שפטרנו..'
ליאו שמע את הזוג מדבר: "לפי דעתי", אמרה ריקי,"סמית' יהיה פרחח מדי לזוג צעיר כמונו, אך שמת לב לילדה הבלונדינית החמודה?".
ליאו מיד הבין שמדברים על סידני, היא הייתה הבלונדינית היחידה בבית היתומים.
הוא עקב אחריהם בהמשך המסדרון כאשר הלכו לחדרה של סידני.
הם דפקו בדלת וללא רשות פתחו אותה ונכנסו.
ליאו הציץ בחור המנעול והאזין לשיחתם.
"שלום חמודה, מה שמך?", אמר ג'ק.
"סידני", הגיבה סידני בחשש.
"היינו רוצים לאמץ אותך."
'לא.', חשב ליאו, הוא לא רצה שהיא תעזוב, היא הייתה החברה היחידה שלו.
"אז סגרנו?", אמרה ריקי לבעלה.
"בשמחה רבה", השיב בעלה וחייך אל סידני, שבאותו רגע הרגישה מבולבלת, אך בכל זאת חייכה חזרה בנימוס.
'לא. לא עכשיו. הטיפשים האלה לא יהרסו לי את החיים', חשב ליאו.
שלושתם נעמדו בעוד האישה מחזיקה את ידה של סידני.
לפתע, עיניו ועיניה של סידני נפגשו דרך המנעול.
הם החליפו מבטים מבוהלים, אך כאשר הזוג עמדו לפתוח את הדלת, ליאו ברח לחדרו.
'זה נגמר. היא הולכת', חשב.
כולם אמרו להתראות לסידני, אך ליאו בכה בחדרו ולא העז לצאת משם.
ואז זה קרה.
לאחר שעה בית היתומים שקט.
בום.
נשאר ממנו רק אפר.