מישהו מאוהב… כותב לך מכתב שלום.

חג הכל שמח וזורח מסביב,
אז למה אני כל כך כבוי עצוב ותקוע?!
למה החיים לא ממשיכים הלאה?!
אני מרגיש כבר מרוקן…
העולם נשמט,
סתם ככה,
מן דיכאון שלא ניגמר.
נשיקה ישנה מחזירה טעם מתוק לשפתיי,
ופתאום מביאה איתה טעם לחיי.
שאני כך יושב לא יודע אם רוצה אני המשך?
ספלס ריק,
עץ שעליו נושרים, עלים נבולים ורעים שאת העץ העירום עוזבים .
הכל כל כך קר כמו מזג האוויר,
החיוך המזוייף של החברים,
השתיקה המעיקה עם המחשבות…
שונא אותה!
למה הגעתי לכאן?
איך הגעתי הנה?
ולמה תמיד אני חוזר שוב ושוב?
טעויות לא משתנות ורק חלקן עם הזמן מתוקנות.
אז פה אני יפסיק את המכתב ואומר שלום:
שלום עולם
שלום עץ ישן שאולי סיפור שלם יש עליו
שלום לך פרח שלא הספקתי לראות פורח
שלום לך מיטה רכה
שמיכה חמה שסיפקה לי אהבה
ושלום הכי גדול לך נערה יפה שאת ליבי גנבה.
פשוט שלום…