הדבר האחרון שאני זוכר – חלק ראשון , פרק 1

פתאום התעוררתי קשור לכיסא.
"מה …?" לחשתי.
הסתכלתי בערפול מסביבי. הייתי בחדר על רצפת בטון וקירות לבנים. נורה אחת חשופה הייתה תלויה מחוט , וריצדה מעלי.
ממולי , סמוך לקיר , היה ארון מגירות לבן עשוי מתכת , עם מגש מחובר אליו. על המגש היו כל מיני מכשירים איומים – סכינים וצבתות , ומשהו שנראה כמו מבער קטן של רתכים.
המכשירים היו מונחים על בד לבן , שהיה מוכתם בדם.
למראה הדם חזרתי להכרה מלאה. ניסיתי להזיז את רגליי וידיי , ללא הצלחה. ואז ראיתי את הרצועות. כל רצועה קשרה פרק יד של למסעד המתכת של הכיסא. על הריצפה ראיתי עוד דם , וגם על כפות רגליי , ועל החולצה הלבנה שלי , על המכנסיים השחורים , על ידיי. על הידיים ראיתי גם חבלות בצבע סגול כהה , וסימני כוויות על גב כפות ידיי.
זה כאב , כנראה רק עכשיו התחלתי להבין את זה. כל הגוף שלי כאב ועקצץ. החולצה שלי הייתה רטובה לגמרי , והזעתי נורא.
הרגשתי טעם של אדמה בפה , והרחתי כמו פח זבל.
היה לכם פעם סיוט , ממש נוראי כזה, שאתם מתעוררים ממנו פתאום והלב שלכם דופק כמו משוגע , ואתם לא מצליחים לנשום? ואז , ברגע שאתם מבינים שזה בסך הכל היה חלום , הלב מתחיל להאט , הנשימות נהיות עמוקות יותר , ואתם מתחילים להירגע ולהגיד לעצמכם , "פששש … זה היה נראה ממש מציאותי …"
אז זה היה בדיוק ההפך מזה. פקחתי את העיניים בציפייה לראות את חדר השינה שלי בבית , את תעודת החגורה השחורה , הגביעים , הפוסטר של "שר הטבעות" , ובמקום זה , התעוררתי לתוך סיוט. אבל הסיוט היה אמיתי , ובכל שנייה שעברה , הלב שלי דפק מהר יותר , הנשימה שלי התקצרה , והאימה גדלה בתוכי כמו להבת אש.
איפה אני? איפה החדר שלי? איפה הוריי? מה קרה לי? איך הגעתי לפה?
הייתי מפוחד , אבל ניסיתי לסדר את המחשבות , להבין מה קרה ולשאול את עצמי בתוך כל הבלבול והפחד , מהו הדבר האחרון שאני זוכר?

-המשך יבוא-