צדדים – פרק 23

****

"מה קורה פה?" דניאלה שאלה בהפתעה, שירה עברה בין באנשים ונעמדה מול דניאלה ורועי. "תסלחו לי?" שאלה.
עכשיו דניאלה ורועי הבחינו בשלט הגדול. דניאלה הייתה הראשונה לחבק את שירה. "חברות?" שאלה שירה בצחוק
"תמיד" ענתה דניאלה בצחוק
"ומה איתי?" שאל רועי
"אתה יודע שאני לא אשכח אותך!" אמרה שירה "אתה החברה השנייה הכי טובה שלי"
"השנייה?" שאל בצחוק
"החברה?" דניאלה צחקה גם כן.
אחרי שאמא של דניאלה נאמה נאום ארוך על חברות שצריכה לעמוד במבחנים וכל מיני כאלה הגיע הזמן האהוב על כולם במסיבות- ריקודים ומוזיקה. מוזיקה מרעישה התנגנה כשכולם שרים בכיף, קופצים מצד לצד וצוחקים. אחרי השעה תשע כולם התחילו להתפזר הביתה.
"תודה" דניאלה חייכה "אני מצטערת על מה שאמרתי ו…"
"זה בסדר, הייתי צריכה להגיד לכם" אמרה שירה
"בטח שהיית צריכה" רועי השיב בצחוק ושירה התנפלה עליו בצחוק
"אז הכל בסדר?" שאלה שירה "אנחנו בסדר מעכשיו?"
"אם תבטיחי שמעכשיו אין בינינו יותר סודות שאנחנו צריכים לדעת" חייך רועי
"מבטיחה" אמרה שירה מחייכת
"גם אני מבטיחה" דניאלה צחקה
"אז גם אני מבטיחה" רועי חייך וצחק ושירה ודניאלה זרקו עליו ביסלי ובמבה, הם עשו חיבוק קבוצתי ואז שירה ורועי נפרדו מדניאלה וצעדו לכיוון ביתה של שירה, רועי התעקש ללוות את שירה.
"את יודעת שדניאלה ידעה.." רועי הפר את השקט
"ידעה מה?" שאלה שירה מופתעת
"על המסיבה, על התכנון הארוך, הרשימות והשלט"
"איך?" שאלה שירה
"אמא שלה לא יכלה להסתיר את זה ממנה" צחק
"מתי היא גלתה לה?"
"כשהיא גמרה לדבר איתך"
"בגלל זה היא לא הייתה מופתעת" צחקה שירה "ואתם ידעתם? כל הזמן הזה?"
"נו, כן" הוא חייך
"אתם פשוט רעים" אמרה שירה ונתנה לו אגרוף ידידותי בכתף, בינתיים הם הגיעו לביתה של שירה.
"אנחנו נמשיך להיפגש נכון?" הוא שאל בהיסוס
"אני מניחה שכן" שירה הביטה בו וראתה בבירור שהוא מפוחד מעט.
"אז..נתראה" הוא אמר בשקט והתחיל לצעוד לעבר ביתו. שירה הביטה בו מתרחק.
"זאת הולכת להיות שנה קשה.." חשבה שירה כשנכנסה לביתה ולחדרה.
היא עלתה על המיטה וכתבה את כל אירועי היום ביומן שלה, אחר כך שכבה מחייכת שעה ארוכה.
עד שנרדמה.

****

אלעד הביט המום בסלון המבולגן שטרח לנקות כל הבוקר.
"אוף" התלונן בשקט "ולמה אני עושה את זה?"
"כי זה כיף?" שאלה דניאלה וזרקה עוד פחית לפח האשפה
"אני בספק אם אני מבין אותך" אלעד חייך "איך היה במסיבה?"
"חבל שלא היית!" היא קראה בשמחה "היו עוגות, ומוזיקה וצחקנו המון, אתה…"
"לא הייתי משתתף בכל מקרה" ענה אלעד
"אבל למה לא?" שאלה דניאלה
"כי אני זה לא את, או החברים שלך, או ההורים שלך"
"אבל אתה כמו אח בשבילי…."
"אבל אני כמו" אמר אלעד וחייך. דניאלה ישבה על הכורסא שותקת לכמה דקות.
"אני מניח שגמרנו" אלעד אמר אחרי עשרים דקות "מה קרה?"
"הלוואי שלא היית כמו, אלא אח שלי" אמרה דניאלה "אני רוצה אח גדול"
"את לא יודעת" אמר אלעד "לפעמים אני מעצבן"
"אבל אליי לא"
"רק בגלל שאני חייב" חייך אלעד ודניאלה הבינה "חוץ מזה, אני מפסיק לעבוד אחרי החופש"
"מה?" קראה דניאלה והתרוממה מהכורסא "למה?"
"מתחילה תקופת הלימודים, מבחנים, לחצים" אמר אלעד "גם אני תלמיד את יודעת"
"טוב" אמרה דניאלה "אבל אתה תחזור כל חופש כדי לבלות קצת עם האחות הקטנה שלך"
"אני אשתדל" חייך אלעד "עכשיו לכי לישון אחות קטנה, כבר מאוחר מאד"
דניאלה עלתה למיטה ואלעד חייך לעצמו.
מרי התבוננה במחזה במשך כל הזמן ואמרה לעצמה שתדאג לנער הזה כאילו היה בנה, בדיוק כמו שדניאלה אמרה.
כאילו היה אחיה של דניאלה.

****