תנו לגדול בשקט ~פרק 12~

התבוננתי על הצלקת שעל ידי ,היום זה יום השנה לאבא שלי
כמובן שאני לא זוכרת כלום מאותו יום ,הייתי אז רק בת 5 .
אבא שלי נפטר מתאונת דרכים קטלנית ,שאני גם הייתי נוכחת בה ,אבל אני,לעומת אבי ,יצאתי בחיים
רק עם צלקת קטנה,ביד
"מור קדימה יצאנו" אמא קוראת לי מלמטה
"אני באה " עניתי לה והתחלתי לרדת לכיוון הסלון ,בדרך אני מתבוננת בקיר המלא תמונות של אבא
זכרונות מציפים אותי
עליתי לאוטו ,יוגב ומאיה כבר חיכו בפנים ,ריחמתי על מאיה ,שלא יצא לה להכיר את אבא שלה .היא נולדה בדיוק חודש אחרי שנפטר
אמא התחילה לנסוע ,ואני מתמלאת כולי במחשבות ,הסתכלתי על יוגב ,הוא מכולנו הכיר את אבא הכי טוב
חוץ מאמא שלי,כמובן
הגענו לקבר , ריח של שרוף ועצב היה באוויר ,הסתכלתי על אנשים שכמונו באו לזכור את יום השנה של אהוביהם ,והתמלאתי עצב .
שמנו פרחים ,התפללנו ,שמנו נרות ,הכול
והגיע הזמן לחזור הבייתה ,ואני לא רציתי לחזור ,רציתי להישאר עם אבא ,רציתי שמישהו יספר לי מה קרה באותו היום ,אף אחד לא סיפר ,אף אחד לא שאל למה אני נשארתי בחיים והוא לא
אמא כנראה ראתה שקשה לי להפרד ,ואמרה לי מילות עידוד ,וויתרתי ועליתי חזרה לאוטו
הסתכלתי מהחלון ,ומחשבות מציפות את ראשי

****
בסך הכול כמה שעות הפלאפון לא היה עלי וכבר היו לי 30 שיחות שלא נענו
10 מרומי ,10 מאביעד 2 מתומר ,ו3 מעדי
התחלתי להתקשר לכולם ,ראשון היה אביעד
"הלו"
"מור ! לאן נעלמת היום ? דאגתי לך !! " אביעד אמר בדאגה
"אני חיה ,פשוט הפלא' לא היה עליי מה קרה ?" שאלתי
"לא סתם לא הבנתי לאן נעלמת ,וחשבתי שבא לך לעשות משהו היום"
"בכייף ,איפה?" שאלתי
"באלך לבוא לאימון ,ומשם נלך אליי או אלייך ?" הוא שאל
"מתאים" עניתי
"ייאלה אז אני מחכה לך !" הוא אמר
"גם אני " אמרתי
"היום ישלנו משחק ,אז אני צריך שתביאי לי מזל " הוא אמר וצחק
צחקתי גם ..נפרדתי ממנו וניתקתי את השיחה .

הבאים בתור היו רומי ועדי ,על תומר וויתרתי .

הגעתי למגרש ,הוא היה ענק , היה ריח של דשא באוויר .
התיישבתי על אחד מתוך מאות הכיסאות שהיו שם ,ליידי בכיסאות ישבו עוד כמה אנשים בודדים.
הסתכלתי על המגרש ,היו שני טורים של בנים כולם לבשו חולצות כחולות ,ניסיתי לזהות את אביעד
מישהו גבוהה נופף לי לשלום ,והבנתי שזה אביעד .נופפתי חזרה .
התבוננתי במשחק ,הקבוצה השנייה שהייתה לבושה באדום יצאה גם היא אל המשחק ונעמדה בשני טורים
נשמעה שריקה ,וכולם התחלו להתרוצץ סביב הכדור
אביעד היה מהיר ,הוא רץ וטס ,והצליח לחטוף את הכדור ,הוא בעט בו לכיוון השער ,ופגע .
1-0 לטובתם
המשכתי להסתכל ,בעודי מסתכלת ראיתי מישהו ממש מוכר מתרוצץ על המגרש במדים אדומים
ניסיתי לזהות מי זה ,אך לא הצלחתי
ניסיתי להתמקד ,אך ללא הצלחה ,וויתרתי והמשכתי לעקוב אחרי אביעד
השופט שרק ,כנראה סימן להפסקה ,2 הקבוצות התאספו והקשיבו למאמן
אביעד התקרב וחייך אליי ,חייכתי חזרה
המשחק התחיל ,ומשום מה היה לי דחף נוראי ללכת לשרותים
התחלתי לעקוב אחריי השלטים ,הרגשתי כמו במבוך
עד שסוף סוף הגעתי ,כבר חשבתי שעוד שנייה אני עושה במכנסיים .
יצאתי בחזרה מנסה להיזכר איך הגעתי ,אבל דיי הלכתי לאיבוד ..
ראיתי מישהו מרחוק ,והחלטתי לשאול אותו ,הוא כנראה היה אחד משחקני המגרש כי הוא לבש חולצה אדומה
"סליחה" אמרתי הוא היה עם הגב עלי ולא שמע
"אה סליחה " אמרתי הפעם בקול יותר חזק
"כןן ..?" הוא אמר והסתובב
הרגשתי צמרמורת ,לא האמנתי למה שראיתי
זה היה תומר
"אה שלום מור" הוא אמר לי
לא עניתי ,והתחיל לי רעד קל בגוף ,הרגשתי שאני הולכת להתעלף