תנו לגדול בשקט ~פרק 11~

"אין לי על מה לדבר איתך " אמרתי והתכוונתי לטרוק את הדלת אלא שתומר היה מהיר מידי ,ודחף את הרגל שלו .
"יש לנו " הוא אמר "תני לי להכנס בבקשה ." הוא אמר בקול חסר ידידות
לא היתה לי ברירה הוא היה עקשן ,נתתי לו להכנס .
ואז שמתי לב שאני במגבת. "טוב חכה שנייה אני הולכת להתלבש "' אמרתי
התלבשתי וירדתי למטה
"מה אתה רוצה ?" שאלתי
"אותך" הוא אמר
"שכח מזה " עניתי
"מור אמרתי לך זה לא הייתי אני"
"כן אז מי זה היה !? הכפיל שלך !?"עניתי
"אנחנו בכלל לא היינו חברים ,על מה את כועסת !?" הוא אמר
הוא צדק ,על מה אני כועסת ? הרי זאת הייתי אני שברוב טפשותי התאהבתי בו
לא הספקתי להגיב והוא כבר יצא . ומצאתי את עצמי שוב לבד .למה הוא תמיד בורח בשיא !?

******
"אביעד התקשר ואמר שהוא מתגעגע,קבענו להפגש לפני העבודה "עדכנתי את רומי
"וואלה הלוואי עלי כזה חתיך" היא אמרה
"כן ,תחלמי "אמרתי לה 'הוא שלי"
הגענו לשער וראינו את גיא מחכה לנו בחוץ ,נכנסנו יחד לכיתה אמרתי שלום לעדי ,והנה התחילו להם שעתיים משעממים של
מתמטיקה.
******
"איזה יפה את " אמר לי אביעד
"תודה אבוש ,גם אתה " אמרתי וחייכתי
הלכנו לנו בשקט ,הפעם שמנו לב טוב טוב מה השעה החלטנו להתקדם לכיוון הפיצרייה .
הגענו לפיצרייה ,אביעד נשק אותי ונפרד ממני ,כמובן אחרי שאמר לגבי שישמור עלי טוב טוב .
תומר ראה את זה.
"היי "אמרתי לתומר -שברתי את הקרח
"הי" הוא אמר בקרירות
שירה גם הייתה ,גם היא מנקה שולחנות ,ולא מפסיקה להדבק לתומר
העדפתי להסתכל על הזבל מאשר עליהם .
הם יצאו ,תומר נפרד ממני וסימן לי משהו כמו אני-אדבר -איתך-אח"כ.
תלתי את הסינר וגבי בא אלי
"הו מורוש יפה שכמותך ! יש לי בשורה משמחת ! " הוא אמר
"כן ?"
"מהיום את ההולכת להיות אחראית על הקופה !!" אמר גבי בקול
"ואווו איזה כייף ,,," אמרתי וחייכתי חיוך מזוייף ..חושבת על הזבל שלא אצטרך לטפל בו יותר
שווה להיות חברה של אביעד ,יש לו קשרים ..
גבי נתן לי צ'פחה ונפרדנו לשלום
יצאתי מהפיצה ,תומר חיכה לי
"הי"
"היי' אמרתי לו
"'שמעי אני מצטער על אתמול,לא הייתי צריך לברוח"
"זה בסדר זה גרם לי לחשוב על כמה דברים" אמרתי לו
"יש לך זמן בשבילי ?" הוא שאל
"כן." עניתי לו
הלכנו לספסל קרוב ,הוא נתן לי לשבת ראשונה ,ורק אח"כ התיישב
"מקורה ?" הוא שאל אותי
"מצויין ,אצלך ?" שאלתי
"הכול טוב" הוא אמר והסתכל עלי
שתיקה
"אז ..על מה רצית לדבר ?"שאלתי
"עלייך" הוא אמר והסתכל עלי במבט במהפנט שלו
"כן..?"
"אני..מור ,את באמת לא זוכרת אותי ? זה לא יכול להיות .."
"מאיפה אני אמורה לזכור אותך ??" הוא שוב התחיל עם השיגעון הזה
שתיקה
" אז מה עם שירה .?" שאלתי אחרי שתיקה ארוכה
"מעולה " הוא ענה ולא הסתכל עלי
"אהה ..טוב אז נראה לי אני אלך.." אמרתי לפתע
"לא ,אל תלכי" הוא התחנן
"למה ?"
"אני צריך ללוות אותך " הוא אמר ,הוא ממש דואג לי .לא אסור לי לחשוב עליו שוב פשוט אסור

הגענו הבייתה ,הוא נפרד ממני ,הוא לא רצה לעזוב
לבסוף הוא הלך ,ונכנסתי הבייתה ,נמלטת לחדרי ,מתעלמת מיוגב ועדינה שכנראה לא זזו מהספה כל היום
אני עוד אגלה מה אתה מסתיר תומר ,אני אגלה .