רק מילה אחת

הבטתי בזוג הנערות הפוחדות, רק לפני חמש דקות הן היו בסלון וצחקו.
מה קרה?
אחת מהן, מעיין, רעדה.
השנייה, אחותי, הביטה בפחד לכל הכיוונים.
"אני נשבעת לכן שאין כלום בחוץ" אמרתי
"אבל זה מפחיד, קשה להסביר מה" אמרה לי מעיין והחביאה את ראשה בכרית.
"אבל מה…"
"אנחנו לא יודעות" אמרה אחותי
"אז איך יכולה לעזור לכן?" שאלתי בחוסר אונים, הבטתי בשעון, 1.30 לפנות בוקר.
התכוונתי לצאת מהחדר וללכת לישון, היה לי יום ארוך. "לאאא!" קראה מעיין "תישארי"
"אתן רוצות שאני אשר פה עד שתירדמו?" שאלתי בפליאה, כבר הייתי גמורה.
מבט בזוג הנערות הבהיר לי שעליי לעזור להן.
אחותי בת 11 וגם מעיין. שאלתי את עצמי למה לעזאזל אני עושה את זה? אבל נשארתי.
הבטתי בשתי הנערות שלאט לאט התחילו להירדם.
"סוף סוף" השרתי לעצמי לחייך ולקום מהמקום שלי.
נכנסתי למיטה, לא לקח לי הרבה זמן לפני שעצמתי את העיניים. בדקתי את השעה, 2.30 לפנות בוקר.

"את ערה?" שמעתי קול לוחש
לא רציתי להתעורר אבל הקול לחש את שמי שוב, פקחתי עיניים והבטתי במעיין "מה קרה?" שאלתי
"כלום, פשוט…"
חיכיתי שהיא תדבר, אבל היא לא אמרה עוד כלום.
"את לא צריכה לדאוג" אמרתי לה וקמתי מהמיטה, תפסתי בידה והולכתי אותה למיטה.
היא נשכבה והביטה בי "מה?" שאלתי בחיוך
"אני לא יודעת" היא חייכה גם "אני מניחה ש….." היא עצמה עיניים, גם היא הייתה עייפה.
הצלחתי לשמוע אותה אומרת רק עוד מילה אחת:
"תודה"