הטבלה המחזורית – פרק 19

אז אני מסוגל להיות מחשבון. איזה כייף לי, אה? אני לא בטוח כמה זה יהיה שווה את זה, אז אני יודע להכפיל, לחלק וכל השאר במהירות גבוה, אבל זה לא יעזור לי לשרוד אז בבקשה אל תפערו עיניים ותתפלאו ולא, אני ממש לא אבוא לשבת איתכם במבחן הקרוב במתמטיקה כדי לגלות לכם את כל התשובות במקום מחשבון.
בכל מקרה, אופאל מסתבר, דווקא חיונית. היא נתנה לפרסי נקטר שירגיש טוב יותר וטיפלה בו יפה.
פרסי התאושש והמשיך לכוון את הספינה לפרייזר איילנד. אופאל וויתרה על החזקת התיק הירוק, היא פחדה שהיא תפתח אותו בטעות שוב, אז אני לקחתי את התיק ואני חייב להודות שאני מבין איך אופאל לא הצליחה לשמור אותו סגור. האלמנט נלחם בתיק וניסה לצאת. קיוויתי שהתיק יישאב ממנו את האנרגייה וכך יחזק את הכוח.
ירדן עדיין שנאה אותי, בכל 4.1666666666666666 השעות שנותרו לנו היא שלחה אלי מבטיחם זועמים.
"ירדן, בבקשה תסבירי לי מה עשיתי לך" אמרתי לה.
ירדן נאנחה.
"בוא איתי למטה" היא אמרה.
ירדנו למטה לספינה בזמן שאופאל דיברה עם פרסי. שמעתי קולות צחוק מלמעלה.
"תקשיב, אני… דואגת" אמרה ירדן. היא היססה קצת. לא הצלחתי להבין למה.
"למי?" שאלתי "לפרסי, לי?".
"לך" אמרה ירדן "אני… לא רוצה שתתאהב באופאל, היא… לא תהיה טובה לך". שמעתי עצב בקולה ואולי אפילו… קנאה?
"מי דיבר על אהבה?" שאלתי "זה רחוק ממני שנות אור".
ירדן נאנחה.
"ג'ייקוב, אני…. דואגת לך, אתה חבר ילדות שלי, אני לא רוצה שתפגע" אמרה ירדן. היה לי ברור שיש כוונה נסתרת במה שהיא אומרת אבל ביטלתי את זה בראש שלי. זאת כנראה בעייה שמשותפת לבני אתנה – חוסר יכולת לקרוא רגשות. אני לא בן אדם רגיש, אם רגש היה מספר הייתי מצליח, אבל הוא לא.
שמעתי את פרסי צוחק חזק יותר "וואו, אופאל את כל כך מצחיקה".
ירדן חייכה קצת.
"את שמחה שפרסי מאושר?" שאלתי.
"כן" אמרה ירדן "אני, לא יודעת, אני מניחה שכן. ממתי אני כזו דרמטית?".
"אני מניח שגיל ההתבגרות תוקף אותך"
"איזה מזל שיש לי קלשון" אמרה ירדן.
שנינו צחקנו ביחד ונזכרתי שאני שמח שירדן איתי, שורדת, נלחמת כמו גדולה.
מעולם לא הייתי מנחש שהיא בת של אל רב עוצמה אבל אז קלטתי, שזה דווקא הגיוני, היא תמיד שידרה כוח.
"פרייזר איילנד!" קראה אופאל וצחקקה.
עלינו על הסיפון ואכן ראיתי אי ממש קרוב.