טלפון-4

לואיז הביטה סביבה והרגישה איך הלחיים שלה לוהטות מכאב ומחום בלתי מוכר.
מולה היו מיליוני מראות בכל הגדלים, הדבר צימרר אותה, היא שנאה מראות.
כשהסתכלה על עצמה, היא ראתה סימני סטירות ומכות על ידייה ועל רגלייה.

אליס ושני מיהרו לתפוס מונית ולנסוע לעבודתה של אליס.כשתפסו מונית ביקשו מהנהג שיסע הכי מהר שיכול, כי זה מקרה דחוף ביותר.
הנהג נסע על המהירות הכי מהירה שיכל ובזמן הזה שני התקשרה לאמה וסיפרה לה הכל.

לואיז הרגישה איך הסלוטייפ משתחרר מהפה שלה ומוציא שערות מהפנים שלה ומכאיב לה.
"נו, אז אמא שלך תביא ת'כסף?" אביה של לואיז תמיד הפחיד אותה, במיוחד עכשיו כשהוא הכה אותה.
"כ..כן" גימגה לואיז ואביה סטר לה.
לואיז התנהגה כרגיל, למרות שהמכה כאבה לה חזק "א..בא?" גימגה לואיז ואביה הביט בה ברשעות "אני לא אבא שלך מובן?!" צרח עלייה והמילים האלה כאבו ללואיז יותר מהמכות שנתן לה, כי מילים מכאיבות יותא מסתם מכה.
"אפילו שאתה היית אבא שלי אני אוהבת אותך" אמרה לואיז ואז נשמע רעש.
אביה של לואיז סטר לה והפיל את הכיסא שישבה עליו על הריצה והיא התחילה לבכות והמראות צימררו אותה "תשתקי!" צעק אביה והבכי חילחל לתוך הנשמה שלה ובכה שם.
עמוק בפנים לואיז רצתה לחבק את אמה ושהיא תגיד לה שאין יותר צרות והכל נגמר, אבל היא לא הופיעה "א..אמא" מילמלה לואיז