צדדים – פרק 19
****
גלית קיבלה את פניי ביתה שנכנסה במרוצה לביתם.
"איפה היית?" שאלה בקרירות
"בקניון" שירה ענתה לה
"עם מי בדיוק?" משיכה גלית לחקור את ביתה
"עם חברות"
"טוב" השיבה גלית
"אני יכולה ללכת לישון?" שירה שאלה, השאלה הפתיעה את גלית מאד.
"לישון? ממתי את הולכת לישון ב-7 בערב?" שאלה גלית
"סתם… אני טיפה עייפה"
"חשבתי שנלך יחד לאכול" חייכה גלית "לא יצאנו יחד כבר הרבה זמן"
"טוב" שירה השיבה.
גלית הביאה את שירה לבית הקפה האהוב עלייה.
"אז איך היה?" היא שאלה
"מה, בקניון?" החזירה שירה
"בבית של רונן" אמרה גלית בקרירות והביטה בפניי ביתה המשתנות.
"איך….את…?" שאלה שירה
"בפעם הבאה שאת מחפשת חומר על אביך…" היא אמרה וצחקה "…תחפשי במחשב שלך ולא שלי"
"בסדר" שירה חייכה ולגלית הוקל. הן אכלו ביחד עוגת גבינה ודיברו הרבה
"מה שלום רועי ודניאלה?" שאלה גלית, לא יודעת למה היא מכניסה את עצמה
"אני לא יודעת" אמרה שירה
"כלומר?" שאלה גלית
"הם לא עונים לי לפלאפון ואני לא מצליחה לפגוש אותם, הם…" שירה חשבה "מתעלמים ממני" פנייה של שירה הביעו אומללות. גלית התמלאה רחמים.
"אוי שירה" היא הביטה בה "אל תהיה עצובה, אני מאמינה שיש סיבה שהם לא עונים, הם לא יתעלמו ממך. הם חברים שלך נכון?"
שירה הנהנה אבל לא הייתה בטוחה בכלל שזה כבר תופס.
"אז אל תדאגי" גלית חייכה "אל תשפטי אותם לפני שאת שומעת את הצד שלהם"
****
"נו, אז איך היה?" גלית שאלה את שירה שוב אחרי שלא קיבלה תשובה
"בסדר" שירה חייכה אבל בפנים היא פחדה ממה שאימה תגיד
"אני רואה שטעים לך" העירה גלית כששירה חטפה את חתיכת העוגה האחרונה.
"כן" שירה חייכה "את יודעת איך לעודד אותי"
"אז, איך היה לפגוש את אבא שלך?"
"זה היה מוזר" אמרה שירה "אבל גם מרגש, את מבינה?" היא הביטה באימה. גלית חייכה.
"אני מבינה" השיבה
"חבל שאני לא יכולה לספר את זה לדניאלה או רועי". בנקודה הזאת שירה רצתה לפרוץ בבכי אבל גלית שינתה גישה "ומה עוד הרגשת בנוגע לאבא?"
"זה היה ממש מיוחד" אמרה שירה כשהיא מוחה דמעה "אבל.." שירה רצתה לומר לה על הפגישה שקבעה בשבילה עם רונן אבל היא השתתקה, כוחה נטש אותה.
'האם כדי לחכות ובהפתעה להביא את אבא או שאולי לספר לה? ואם היא לא תהיה בבית? או לא תרצה לראות אותו? ואולי בכלל…'
"מה אבל מותק?" גלית קטעה את מחשבותיה של שירה
'מה לעשות? להגיד או לשמור בסוד? אוף, למה הכול חייב להיות כל כך קשה?! למה הכול צריך להיות נורא החלטי? למה?'
"שירה?" גלית התבוננה בשירה בחשש מה "את בסדר? את נורא אדומה…"
"לא" שירה נשמה נשימה עמוקה "אני בסדר, רק טיפה חם לי ו…" שירה אמרה, מתקשה לנשום, פתאום הרגישה איך הראייה שלה מתערפלת ורגליה מאבדות תחושה בעוד היא מאבדת את ההכרה.
****
דניאלה צרחה בהיסטריה באוזנו של רועי "היא התעלפה!" היא קראה בפעם השלישית
"הבנתי" הוא אמר ולבש את הכובע שלו "אני בא לאסוף אותך, נצא לבית החולים בעוד כמה דקות" רועי לא הצליח להבין כלום מהצרחות ההיסטריות של דניאלה. הוא רק ידע שהוא מאבד את חוש השמיעה בכל דקה נוספת שהוא מדבר איתה בטלפון.
"תגיע מהר" היא ביקשה
"אני משתדל" הוא אמר ופתח את דלת הבית
"לאן אתה יוצא?" קראה נעה
"שיר התעלפה, אני הולך עם דניאלה לראות מה שלומה"
"תמסור לה החלמה מהירה" קראה נעה
"בסדר" ענה רועי וטרק את דלת הבית
****
תגובות (38)
ממש יפה……
אבל תעשי שהיא תבריא מהר :)
ואו… גם לסהר וגם לאור אסור להגיב פה.
לא האמנתי שמצב כזה יכול לקרואת.
טוב בכול מקרא אני שוב חוזרת אל מה שאמרתי ממש יפה.
שאלה אחת: זה לא היה בסיפור המקורי נכון? זה חלק מהשינויים?
למה אסור לנו להגיב פה, שירן? למה את שונאת אותנו כל כך?
בכל אופן – אני מקווה שרועי לא יהיה חירש בסופו של דבר…
זה היה מקסים, תמשיכי ( ופרק הבא היה מחלימה, נכון ?!?! )
:)
לא אני אמרתי שאסור לכם להגיב אלה ירדן.
ואני לא שונאת אותכם, אתמול לא הייתה באתר אבל הייתה לנו אל זה שיחה מאוד מעניינת בנושא (תיכנס למשחקי הזמן – פרק 5 של אור ותראה הכול)
סתיו והכותבת תודה רבה.
שירן תודה ואל תתחילי, ולא, זה היה, פשוט אני מפרטת יותר.
סהר, תודה רבה, אני לא יודעת למה שירן כועסת ורועי לא יהיה חירש,
בפרק הבא היא מחלימה. לא לדאוג!
ייאי!! שירן מפרסמת את הסיפור שלי בחינם!! וווייייי
אניי…. מאבד שליטה…. אני…. מרגיש את הצד הבלארוסי שלי מתעורר…. אני… חיב לרקוד רנדומלית!!!!
אני שמחה שזה מוצא חן בעינך:)
מהיום שלושים שקל לשעה!!!
לא רוצה!
טוב אז אני אעשה לך הנחה
15 שקל לשעה…
יופי לשנייכם! קראתי שירן.
מעולה.
ואור אני מדברת ברצינות תמשיך את סיפורי הלמה,
הם ממש יפים.
את לא תגבי ממני כסף! אני אל סקנדינבי! לא גובים כסף מאלים!!!
אלים?
מהה שירן לא ידעת?? אור הוא אל סקנדיבי… השאלה היא רק איזה אל?? נראה לי הגלידה…
מה….?
אני רק שמעתי שהוא החליט שהוא אוריהו הנביא
(ירדן אמרה לו שהמשיח הוא אליהו הנביא- מה שלא נכון)
לי הוא אמר שהוא אל סקנדיבי… לכולם..
אוור מה אתה רוומז?!?!? 0_O
גם אני מחכה להסבר…
וירדן את יכולה לפתוח את הפלאפון שלך?
אני אל סקנדינבי! אני אל רב עוצמה!! מוחעחעחעחעעואני אהרוג את כולכם אם לא תכבדו אותי!
אור אני אפיל עליך פסנתר כנף!!!
אתה לא יכול להרוג אותי
אז מה? אני לא אמות! אני ארב"ע! אל רב עוצמה (ראשי תבות)
כן, אבל גם ארב"ע לא יכול לעמוד בפני הפסנתרי כנף שלי.. או אורגנים וגיטרות
ברור שכן. את סתם חייה בסרט
לא. אני חיה בסיפור.
ואגב אני לא חיה אני נופר
לעזאזל איתך! מארה על ראשך!
עלי?!?!?! מה עשיתי?!!?
בי נשבעתי כי עד היום שבו לא תתנצלי לא תוכלי עוד לכתוב סיפורים ותשקעי במחסום כתיבה!
עדיין לא אמרת לי מה עשיתי….
למה מחסום כתיבה?!? רק לא זה!!
אז תתנצלי על זה שאת מזלזלת בכוחותיי האלוהיים וחושבת שאת טובה ממני
אני לא אמרתי שאני טובה ממך.. (למרות שזה נכוון) אבל שיהיה.. אני מתנצלת!!
עכשיו אני יכולה להמשיך לכתוב את אולימפוס??
לא! את לא! את לא טובה יותר מאל!!!! בי נשבעתי שעד שלא תתנצלי שוב תשקעי עמוק במחסום כתיבה.
אני מתנצלת!!!!!!
עכשיו אני יכולה להמשיך את אולימפוס?!?!?!?!!?!?!?!?
אם כבר מתנצלים אתה צריך להתנצל שקראת לי נופע!!! או פלאפי-הכלב-בעל-שלושת-הראשים-מהארי-פוטר!!
יש היא תבריא בפרק הבאאאאאא!!!!!!!!!
תודה ירדן <3
זה ממש יפה!!! ותגידי, את במקרה לומדת באולפנת אורות מודיעין? כי אני מכירה את שירן והיא סיפרה לי על עוד ירדן בשכבה שלנ שכותבת ושהיא גם באתר… אז יש מצב אני רואה אותך במסדרונות בלי לזהות אותך ככותבת של הסיפור המדהים הזה?? יש מצב?! חח
שיר אני אהרוג אותך…
אם את רוצה לתת פרטים אליך,
אל תגידי שגם אני קשורה.
נופר – קראתי לך פלאפי מירה!! לא אחרת!