יעד סופי – הגירסא שלי – פרק 3

-איזבל-
איזבל התלבשה יפה. היא מדדה את השמלה הכי יפה שלהף בצבע לבן. מושלם. היא תרה בארון עכשיו אחרי נעליים טובות. היא התלבטה בין שחורות לאדומות אך לבסוף בחרה בשחורות.
היא התאפרה לה בשקט ואז הגיע הטלפון מג'ונתן.
"כן?" שאלה איזבל תוך כדי עיוות פנייה בזמן שמרחה את האיילינר הכחול בעיניים שלה.
"מחר, בית הקפה שליד הבית שלי, אחד עשרה בבוקר, יש לי הודעה חשובה, חובה להגיע" אמר ג'ונתן.
"אני אהיה שם" ענתה איזבל וחזרה להתאפר לקראת האופרה בערב.

-גלן-
גלן היה בביתו בדרווין שבאוסטרליה. הוא כבר שכח לחלוטין מסנדי ביץ', מאז כבר עשה טיול עם עוד קבוצה ושם אחד החליק ודימם ולכן זה תפס את הזיכרון שלו יותר ממה שהאחרים עשו.
גלן ישב בכיסא של חדר המחשב שלו והקליד. מאחוריו הייתה מנורת שולחן רגילה.

-לוק-
לוק היה עסוק. מאוד עסוק. הוא בדיוק תייק מסמכים וחיפש בין הרבה מסמכים. אכן עבודה קשה יש לבעל חברה יחסית מצליחה, חשב לעצמו לוק. לפתע הטלפון צלצל אצלו.
"ג'ונתן, שלום" אמר אחרי שהביט בצג של הטלפון.
"לוק, מחר, אחד עשרה בבוקר, בית הקפה שמול הבית שלי, אין תירוצים, להגיע" אמר ג'ונתן.
"בסדר" מלמל לוק. ג'ונתן ניתק בזמן שלוק מצא מסמך מאוד חשוב. הוא סילק את כל שאר המסמכים אל קצה השולחן ויצר הר ניירות בזמן שבדיוק הקליד על המחשב הנייד שלו את המידע.

-מארי-
מארי בדיוק ניסתה להרים את המפתחות של הרכב שלה כאשר הטלפון צלצל. המפתחות צללו אל מתחת לשולחן הכתום שלה שעליו נח הטלפון. השולחן היה ישן והוא החיל מעין סורגים שחורים כאלו – כמו שולחנות בית ספר שעליהם יש הדום לרגליים, מי שזוכר.
עוד לפני שהטלפון צלצל מארי תפסה את המפתחות ודפקה את הראש שלה בשולחן. היא הפילה את המפתחות בכאב ומיששה קצת את הראש שלה. היא לא שמה לב שהשתחרר בורג מהשולחן.
היא ניסתה שוב להרים את המפתח ואז צלצל הטלפון. היא הרימה מהר את הראש שלה והראש שלה נתקע בבורג שיצא. הבורג חדר מאוד עמוק – לכל אורכו ואז מארי קרסה על הרצפה מדממת. המכה שחטפה גרמה כבר לאיבוד הכרה והדם שזלג גרם למותה.
המוות יכול לסמן את ה – V השני שלו…