אולימפוס || ~ הבת של פוסידון ~ פרק 4

"תתכוננו" אמרתי. "זה מתחיל". לפתע שמענו קול של רשרוש מצד ימין. כולנו הסתובבנו. לחוצים. לפתע יצא מבין העצים ארנב.
"הייתי בטוח שזה חצי אל" נאנח שון בהקלה.
"כולנו חשבנו" אמרתי. עמדנו ככה עוד רבע שעה ואז שמענו רעש ממש חזק מאחורי העצים.
"יש לי הרגשה שהפעם זה לא ארנב.." מילמל שון. מבין העצים יצאו עשרה חצאי אלים שלא זיהיתי. כנראה אויבים. אחד מהם הביט בנו וחייך. הוא צעק משהו לאחרים ביוונית.
"לתקוף!" צעקתי. התנפלנו עליהם בדיוק כשהם התנפלו עלינו. זה לא היה כוחות אבל הסתדרנו טוב. למזלי חצי מהקבוצה שלהם הייתה בני הפייסטוס, אז הבסתי אותם בקלות. אחד מהם ניגש למישהי, אמר לה משהו ביוונית והצביע עלי. הצלחתי להבין מילה אחת. 'פוסידון'.
"סאם!" צעקה ג'ולי. הסתובבתי וראיתי שני בחורים חדשים מאחורי. הנפתי את הקלשון ותקעתי אותו בבטן של אחד מהם. השני הניף סכין ואני הטבעתי אותו בגל מים. בינתיים לוגן היכה בבחור אחר עם ברק וליאה ושון זימנו כמה שלדים שנלחמו במקומם. אחרי חצי שעה כל מי שנלחם מולנו היה מת. החולצה של לוגן נשרפה כמעט לגמרי והיו לו קצת כוויות. ליאה ושון היו שלמים, ג'ולי נחתכה ביד ובלחי. אבל חוץ מזה היינו בסדר.
"עכשיו מה?" שאל שון.
"וואוו חכה! תן לנו להתאושש" אמר לוגן.
"כן, זה שאתה ואחותך ישבתם בלי לעשות כלום זה לא אומר שאנחנו גם!" אמרה ג'ולי. הרגשתי שאני הולכת להתמוטט אז נכנסתי לאגם.
"אנשים, גם אם אתם לא ילדים של פוסידון ומים לא מחזקים אתכם, תיכנסו" אמרתי.המים היו קרים ונעימים ושיפרו לי מיד את ההרגשה. ג'ולי ולוגן נכנסנו.
"וואי ממש נעים פה" אמרה ג'ולי. ליאה ושון נכנסנו גם. אחרי כמה זמן הגיעו עוד שתים עשרה נערים ונערות. הם התחילו לדבר ביוונית. הם הצביעו על כולנו. הצלחתי להבין את המילים 'זאוס, פוסידון והאדס'. הבטתי בלוגן. הוא הסתכל על השמיים ונראה מרוכז.
"תתכופפו!" צעקנו. השתטחנו על הרצפה בדיוק כשברק פגע בקבוצה ושולשה נערים התפחמו. הרמתי יד וגל ענק של מים הטביע עוד ארבעה נערים. נשארו שתי בנות ובן אחד. תוך שניות אחת הבנות נקברה תחת המוון צמחים. הנער והנערה האחרונים הותקפו על ידי שני שלדים וברחו ליער.
"זה היה מהר" אמרה ליאה. ישבנו עוד כמה זמן ביער ואז שמענו את הקול של דיימון בראש שלנו. אחד מהכוחות של דיימון ובני אתנה הם היכולת לתקשר בזמן מלחמה. הוא יכול לדבר אל כל מי שבצד שלו באמצעות המחשבות. כך אנחנו יכולים לדעת בדיוק איפה לתקוף או להגן.
'כולם לסגת. תיכנסו לבניין המגורים' אמרה הקול שלו בראש שלנו. קמנו ורצנו החוצה מהיער. יצאנו בדיוק ליד בניין המגורים ויכולנו לראות המווון תלמידים רצים פנימה. נכנסנו איתם. אחרונים נכנסנו קייט ודיימון וסגרו את הדלתות מאחוריהם.
"כולם פה?" שאלה קייט.
"עשינו הפסקה עם הלחימה. אני קייט ועוד כמה תלמידים שנבחר עכשיו באים איתנו תחת דגל של הפסקת אש לסטראק. כל השאר נשארים פה. כשנחזור נאמר לכם מה לעשות" אמר דיימון.
"מיקה ג'ון, לוגן פרקר, ליאה פאבריי, לין סטון וקורי צ'ייס. אתם באים איתי ועם דיימון. כל השאר נשארים. סאם הדסון את אחראים ביחד עם שון פאבריי וסילנה קול" אמרה קייט. היא יצאה ביחד עם דיימון, לוגן, ליאה, מיקה, לין וקורי. אני שון וסילנה נשארנו.
"מה אנחנו אמורים לעשות?" שאל שון.
"אין לי מושג" הודיתי.
"אנחנו צריכים להעביר את הזמן עד שדיימון וקייט חוזרים. להשגיח על כולם" אמרה סילנה.
"איך?" שאלתי. סילנה חייכה.
~כעבור עשר דקות~
"קוף?" ניסה דייב, בן הרמס. שון הניד בראשו לשלילה.
"חתול?" שאלה ליאן, בת אפרודיטה. שון שוב הניד בראשו.
"תגלה לנו!!" אמרה ליאן.
"רגע! זאת ליאה?" שאלתי. שון מחא כפיים.
"סאם צודקת, שוב" אמר.
"מצב הנקודות הוא – שון עם חמש, ליאן עם שלוש, יסמין עם שבע וסאם עם… הפסקתי לספור בשלושים וארבע" אמרה סילנה.
"סאם את המנצחת הרשמית התחרות הפנטומימה!" הכריז שון.
"עכשיו משחק אחר?" שאלתי.
"בואו אמת או חובה!" הציע שון.
"לאא!!" צעקו שלושים תלמידים.
"איזה יבשים!" התלונן.
"בואו נשחק.. לא צריך! דיימון וקייט חוזרים!" צעקה סילנה. כולנו רצנו לחלון וראינו את דיימון וקייט מתקרבים לפנימייה. אחרי כמה שניות הם נכנסו.
"נו?"
"מה הוא אמר?"
"המלחמה נגמרה?"
"ניצחנו?"
"שקט!" צעקה קייט. כולם השתתקו.
"איך הלך?" שאלתי.
"לא טוב" אמר דיימון.
"מה זאת אומרת?" שאל קיילב, בן הפייסטוס.
"זאת אומרת, שיש לי הרגשה שהשיחה הזאת רק גרמה לנו אסון" אמר דיימון.