צדדים – פרק 16

****
"בוקר טוב שירה" גלית חייכה ודפקה על הדלת
"בוקר.." שירה אמרה "אני יכולה לחזור לישון?"
"לא" היא אמרה "אני צריכה עזרה
"טוב…" שירה התרוממה מהמיטה
גלית הייתה חייבת לה הסברים, אתמול, בסיום הלימודים, רותם באה אליה ואמרה לה שהיא מקווה שתיהנה בירושלים שנה הבאה ושירה לא הבינה למה היא התכוונה- היא דיברה על הפנימייה, אבל מי הספיק לספר לכולם? אף אחד לא ידע.
שירה העמידה פנים שהיא משתעלת ומשכה את תשומת ליבה של גלית
"אמא, יש משהו שאת רוצה לספר לי?" שירה שאלה בזהירות
"אהה כן.." היא השיבה "תתלבשי ותבואי למטבח, אני יכין ארוחת בוקר. אני צריכה לדבר איתך" שירה קמה ושטפה פנים, היא התלבשה במכנסיים נורמאליות וחולצה זרוקה שהיא מצאה בארון.
"בואי שבי" גלית קיבלה את שירה במטבח עם כוס שוקו חם ועוגיות שוקולד צ'יפס.
"אמא, איך בנות יודעות שאני הולכת לפנימייה?" שירה שאלה תוך לגימה מהשוקו
"כי סיפרתי להורים שלהם" גלית ענתה
"מה?!" שירה בלעה את השוקו והביטה באימה, המומה "למה?"
"כדי שידעו איפה את בשנה הבאה"
"יופי! תודה רבה אמא" אמרה בלגלוג "אז כולם יודעים?"
"כן" גלית לא הוסיפה
"ורועי ודניאלה?"
"לא, רציתי שאת תספרי להם"
"תודה רבה, שהשארת לי מישהו מהחברים שלי" אמרה שירה
"שירה…" נימת קולה של גלית התקשחה מעט
"בסדר…" מלמלה שירה "אבל למה סיפרת לכולם, את לא יודעת שזה קשה?"
"תשמעי" גלית אמרה "גם לי היה קשה כשאבא מת לדוגמא אבל.."
'את רוצה לפתוח את זה?' שאלה שירה בליבה 'אז בבקשה'
"אני יודעת שהוא לא מת" שירה קטעה את אימה וכרסמה עוגיה קטנה.
"איך?"גלית שאלה אבל לא נראתה מופתעת
"אתמול התעוררתי בלילה והחלטתי שאני עושה מחקר על העבר שלי…"
"אז חיפשת אצלי בחדר?" היא שאלה
"איך את יודעת?" שירה הביטה בה בבלבול
"שירה, לא מבלגאנים חצי חדר ופשוט חוזרים לישון" היא צחקה "אז, מה את יודעת?"
"אני יודעת שהוא עזב בשביל אחרת , אני יודעת שקוראים לו רונן, ושאחרי 4 שנים הוא עזב אותך.. אהה.. ושציירת לידו לב ושהפכת את החברה שלו לשטן" שירה צחקה ועשתה פרצוף
"קראת את המסמך, בקיצור" היא הביטה בשירה "אוי, שירה"
"אבל.." שירה אזרה אומץ "אמא למה הוא עזב?"
גלית הביטה בשירה ברצינות מפתיעה "זה סיפור ארוך שירה…"
"לא אכפת לי.." אמרה לה "את זוכרת שכבר גמרנו את הלימודים?"
****

"היא לא התקשרה" אמרה דניאלה והביטה בחדר של רועי, הפעם היא קבעה שיפגשו אצלו
"אולי היא עסוקה?" הוא שאל
"במה?" היא שאלה כועסת "באמה היא עסוקה כל כך עד שהיא שכחה את החברים שלה?"
"דניאלה…" הוא אמר והיא התיישבה לידו.
"אני כבר לא יודעת מה לעשות, היא מדאיגה אותי"
"אבל אנחנו סומכים עליה" רועי אמר "והיא תבוא, או תתקשר, בסדר?"
"רועי?" רועי הביט בדניאלה. "תודה" היא אמרה
לרגע רועי היה נבוך "אמ.. על לא דבר?"
"לא באמת" היא חייכה "ומצטערת אם אני מביכה אותך"
הוא חייך "זה בסדר, לא אכפת לי שתביכי אותי"
הם הביטו זה בעיניו של זה, מהופנטים לרגע…
אז פרצה נעה לחדר "יש לך טלפון ממתן" היא אמרה.

****

"על מה את ורועי דיברתם?" שאלה נעה את דניאלה
"לא משהו רציני" דניאלה חייכה
"נו בחייך" נעה אמרה "ראיתי איך הסתכלת עליו, נו?"
"כלום" היא אמרה "על מה היה לנו לדבר?"
"לא יודעת" נעה חייכה "את בטוחה שאת לא אומרת כלום?"
"אוף, נעה" דניאלה נאנחה "הכל מסובך מידי"
"מסובך מדי?" נעה שאלה, הפעם היא שאלה מסקרנות ודאגה, ולא כמו פעם מתוך חמדנות למידע ומתוך רצון לסכסך.
"רועי היה חבר של שירה, שירה היא החברה הכי טובה שלי…"
"ומה אני?" שאלה נעה נעלבת
"את החברה הכי עוזרת שלי, בסדר?" דניאלה אמרה וחייכה
"תקשיבי, אם את חושבת עליו במובן הזה תדברי איתו"
"אבל…"
"מה?"
"מה אם הוא לא מרגיש כמוני?"
"אז אני אגיד לך מה" נעה חייכה "את מדהימה, וזה בעיה שלו. אז מחר אני רוצה לשמוע שדיברת איתו ו…."
"דיברת עם מי?" רועי בדיוק פתח את הדלת
"אף אחד" אמרה נעה וקמה.
דניאלה הסמיקה במקומה.

****