בכל שחור יש ניצוצות אור א

בס"ד
"כן ,כן קיבלנו אותה, מור כן?" בסדר אני יעביר אותה לקטיה ,אוקיי ביי"
קטיה מביטה בתינוקת וזו שלחה אליה מבט של אי הבנה גדול והנה דמעות עלו בזווית עיניה ,
ולמרות שעברה הרבה ואולי הרבה מאוד בשבועיים הראשונים לחייה היא נשארה תינוקת ,קטנה שרוצה את אמא וחום הרבה חום וצומת לב,מי יתן -הרהרה קטיה-ובאמת הםיצליחו במלאכתם
***
מור היתה ילדה שקטה ומופנמת אמנם היא בת ארבע ובקושי מוציאה מילה מפיה הכירו את מור ילדה שתמימות תהומית נשקפה מעיניה ובגרות כל כך לא אופינית לילדה בת ארבע .
היא היתה מחיכת לעיתים רחוקות הכל היה רגיל עד ששרון המטפלת החדשה היגיעה לפנמייה היא לקחה את מור כפרויקט ואמנם היא הצליחה מור היתה כמו פרח שהעז להוציא את עליו בפעם הראשונה וזה היה קשה זה ברור אך היא הצליחה ומור פרחה …

חלפו חמש שנים בפנימייה…

ומור נשלחת לביתה היא התפלאה לשמוע שיש לה הורים ,יומיים לפני מודיעים לה לארוז הכל כי היא חוזרת הביתה "מה זאת אומרת הביתה כאן זה הבית שלי?!" שאלה קבעה אך לא עזרו כל התמיהות
היא חוזרת אך לאן מי הם הוריה? והיא לא מכירה אותם? שאלות כאלו ואחרות נקרו במוחה הקטן של מור אך מה אי אפשר לשנות את המציאות והנה היא בדרך הביתה!
היא ירדה מהאוטובוס עם המלווה שלה והן החלו לצעוד בשכונה שכנראה הוריה גרים שם היו שם בתים פשוטים עד ישנים והן משיכות ללכת והנה המלווה נעצרת מול בית בניין קטן בן קומות מסתכלת בכתובת ולחילופין בבינייןואומרת הנה ילדה זהו ביתך!!
מור הסתכלה בבניין הגדול ונכנסת אליו והחל לתפס במדרגות יחד עם המלווה שלה הן תפסו שלוש קומות והגיעו אל דלת מפוארת שעליה כתוב בשלט יפה כאן גרים משפחת נעים ..
שלוש נקישות והדלת נפתחת אשה בגובה ממוצע ומטה פתחה את הדלת,
והמלווה אמרה יפה שלום וירדה במהירות במדרגות
מור פוסעת בבית היא ציפתה לחיוך מהאשה לאיזה משפט חם שאומר ברוך הבא אבל כלום הביתהיה שקט האשה (שהיתה אימה) הראתה לה את חדרה ונכנסה למטבח ,מור המותשת בלי לחשוב הרבה נרדמה במהירות על המטה המוצעת