חייה של רוצחת שכירה-חלק ה'
"כן?" הוא אמר והסתובב אליי.
"אופס סליחה,טעות בבחור." אמרתי וברחתי משם,לפני שהוא הספיק להגיב.
התחלתי לחפש את מייקל והוא כרגיל עומד ליד הבר.
"מייקל! מייקל!" אמרתי. מייקל הביט בי בעיינים פעורות.
"מה,מה קרה?!" אמר נבהל.
"הנה,זה הבחור שניתקלתי בו בדואר,זה תומס הייז!" אמרתי, והצבעתי על אותו אחד.
"זה לא תומס הייז, תומס הייז היה בן 43,הוא בשנות העשרים,הוא תינוק!"
"אבל זאת התמונה שהייתה לי בתיקייה,והוא גם ענה כשאמרתי את שמו!"
"אולי זה תומס הייז אחר."
"נו באמת מייקל! מה הסיכויים שיבוא עוד תומס הייז לאזור שלי,ויהיה דומה בצורה מפחידה לתומס הייז השני,ואוי ואבוי זה הבן שלו!"
"מה?!"
"מייקל אני חייבת לעוף מפה,תמסור למריה שאני מצטערת."
הלכתי לקחת את המעיל שלי מהמתלה,ושם ראיתי את מעיל העור השחור,שצפה בי בלילות. הבטתי סביב בכדי לבדוק שאיש לא רואה,חטפתי את המעיל מהמתלה, והלכתי משם.
תפסתי מונית הביתה,ובתוכה,התחלתי לחטט בכיסים. מצאתי בכיס הפנימי של המעיל כרטיס זיכרון של מחשב נייד. הגתי הביתה ומייד בדקתי מה מכילה פיסת הפלסטיק הזו.
הפעלתי סרטון אחד מתוך הרבה. בהתחלה הכל היה חשוך,לא הבנתי מה זה. לפתע קמצוץ של אור נכנס לתמונה. לא האמנתי למה שראיתי! זאת הייתה המרפסת שלי,והאור הגיעה מהדירה!
לפתע שמעתי צעדים שמתקרבים לדלתי,אז כיביתימהר את הסרטון והחבאתי את הכרטיס.
"לאן נעלמת?" שאל ניק כשנכנס לדירה.
"אה.. לא הרגשתי טוב אז, חזרתי הביתה."
"את יודעת שהמעיל שלי נעלם? אנשי החברה האלה… עם כל כך הרבה כסף,הם צריכים לארגן שמירה טובה יותר על המעילים,הוא עלה לי הון!"
החשדות החלו עלות. לא יכולתי לדמיין שהמעיל שלקחתי הוא של ניק.
"אהה באמת? -אמרתי- איזה מעיל,איך הוא נראה?"
"מעיל רוח שחור כזה מעור."
עדיין לא האמנתי. יש מיליוני מעילים שכאלה! אולי זה לא אותו המעיל.
"היה לך שם משהו חשוב? אולי אני אוכל לאתר אותו דרך מריה."
"האמת שאני חושב ששכחתי משהו באחד הכיסים,כרטיס זיכרון. יש שם כמה סרטונים חשובים."
ניק,זה היה ניק! עושה עליי מעקב! מתעד אותי!
הוצאתי את האקדח שאני שומרת מאחורי המראה ליד הדלת. ניק עמד עם הגב אליי,וכשדרכתי את האקדח, הוא הסתובב אט אט אליי.
"אנני?-הוא אמר- מה את עושה?"
"למה אתה עוקב אחריי?"
"מה? אני לא עוקב אחרייך, תניחי את האקדח.."
"אל תשקר לי! אני לקחתי את המעיל שלך,וראיתי את הסרטונים. הם עליי,למה?!"
"אנני,תירגעי,תניחי את האקדח.."
"למה אתה עוקב אחריי?!" צרחתי עליו. "דבר עכשיו,או שאני יורה!"
"טוב,טוב בסדר. הוא שלח אותי אחרייך." ניק הוציא תמונה מתוך תיקייה חומה.
התמונה הייתה של אותו תומס הייז שראיתי בתערוכה.
"למה?! למה הוא שלח אותך?!"
"כי את,רצחת את אבא שלו.."
"הוא לא יכל לדעת את זה.. איך הוא יודע את זה?!"
"אנני,את כרגע נתת לי סיבה לאסור אותך."
"מה?!" ניק הוציא מכיסו מכשיר הקלטה,שהקליט את ההודאה שלי.
"אין מצב.." אמרתי.
"אני שוטר אנני,אני עוקב אחרייך כבר כמה שנים. ובאותו רצח,תומס הייז ג'וניור ראה את הרצח,אבל לא יכל לזהות את הרוצח. רק אחרי כמה זמן עלו ספקות שזו את."
"אז למה לא באתם אז? למה רק עכשיו?"
"בגלל,שאת החברה הכי טובה שלי. רציתי להיות בטוח לפני שמשהו קורה."
"תקשיב ניק,למרות שאנחנו חברים,אני לא אתן לך להכניס אותי לכלא!"
"אני מצטער אנני,אבל חוק זה חוק."
"על גופתי המתה!" אמרתי ויריתי בניק. לא ראיתי איפה,ולא נישארתי לבדוק,הייתי צריכה ללכת ולטפל בתומס נוסף.
תגובות (1)
אהבתי מאוד!
יאללה עכשיו נשאר לך להעלות את החלקים הבאים והפעם תעלי אותם יותר מהר
נמאס להישאר במתח!
כל הכבוד לך גברת מוכשרת תמשיכי ככה :)