אהבה עם הצרות 2- פרק 6

לקחתי את אריאל להוריי, ונסענו לבית החולים..
"מאמי, זה שלב מוקדם מידיי, אני רק בסוף שמיני!!" ירדה לה דמעה.
"אל תדאגי יפה הכל יהיה בסדר…"
"מבטיח לי?"
"אני איתך עד הסוףף!!!"
ואז הרופא הגיע…
"אז אתם עוד שעה ככה תיכנסו לחדר לידה…אפידורל, את רוצה?"
"כן!!" אמרה והוזרק לה..
"טוב אז מסתבר שלא נלד באותו היום! לא ככה?" שיר וניר נכנסו לחדר, ושתיהן התחילו לצחוק.
"מצטערת לאכזב, אבל היא שיבשה את התוכניות" אמרה והחזיקה בביטנה.ושוב כולנו צחקנו.
"מאמי, לא התקשרתי להורים שלי… בא לך?"
"כן ברור, שניה אני חוזר..
מישהו רוצה משהו מהקפיטריה?"
"תביא לי קפה הפוך, ולניר תביא קפה נטול… תודה דניאל!"
"בכיףף, בייב את רוצה גם משהו?"
"לא ממש נראה לי שאני יכולה להכניס משהו לפה, יודע מה תביא לי דיאט קולה.. או מיים"
התקשרתי אל הוריה, והם אמרו ששעה והם יהיו אצלנו… בגלל הפקקים..
הלכתי לקפיטריה, להביא לשיר וניר את האוכל, וישר רצתי אל קורל לחדר..
כאב לה כבר מאוד.. ישבתי לידה והחזקתי את ידה..
"לא נשאר לך עוד הרבה זמן…
וואי תחשבי איזה אירוניה רק לפני 4 חודשים היינו פה… שעברת את התאונה.. ועכשיו חזרנו לפה בשביל ללדת."
"כן ממש" אמרה וחייכה אלי
שיר וניר יצאו לבחוץ, לשבת עד שהוריה של קורל יגיעו, ואז קורל אמרה לי
"אתה יודע שאני אוהבת אותך! נכון?"
"ברור יפה שלי וגם אני אותך!"
"ואם יקרה לי משהו אתה תמיד תהיה שם בשבילי?"
"איזה שאלה, למה מה קרה??? את מתחילה להלחיץ אותי!"
"כלום לא קרה, פשוט יש לי הרגשה קצת רעה…. לא יודעת למה!" אמרה והתחילה לבכות מרוב כאב.. חיבקתי אותה אלי חזק, והיא נישקה אותי…
הרופא נכנס אחרי כמה דקות והכין אותה ללידה, ואז לקח אותה איתו..
"אני נכנס איתה!"
"דניאל! אתה לא עוזב אותי לבד..
אתה בא איתי!!" הרופא בהתחלה לא נתן לי, ואז אחרי כל הצעקות הוא השתכנע, ונתן לי להיכנס..
נכנסתי לחדר והחזקתי את ידה… לא עזבתי אותה, לא שחררתי…. הייתי איתה כל הזמן..
אחרי 4 שעות של כאבים, נולדה התינוקת, כזאת קטנה ומתוקה.
"את רואה שהכל יהיה טוב… נולדה לנו תינוקת כזאת יפה… והכל בסדר!"
היא רק בכתה, וחיבקה את התינוקת אליה..
היא נתנה לי נשיקה אוהבת כזאת, ואז הוריה ושיר וניר נכנסו..
"אויש היא כזאת יפה!"
"את מרשה לי להחזיק אותה?" לחשתי אל אוזנה והיא צחקה ומסרה לי אותה.
"אז מה אתם אומרים?"
"לזוג מושלם תיוולד תינוקת מושלמת!"
קורל לא נראתה כל כך שמחה, ניגשתי אליה וחיבקתי אותה, והיא בכתה… "מה קרה?"
"אני לא יודעת…. דני, היא בסדר?"
"כןכןכן… תסתכלי עליה היא כזאת יפה."
"אז למה, למה היא לא זזה?"
"משוגעת קטנה, היא בסדר… היא ישנה… גם אריאל הייתה ככה כשנולדה, והיא נולדה לנו בנס… לא חשבנו שהיא תינצל מהתאונה, והיא כן ניצלה…
והיא גם חייה… במקום לבכות, אולי תשמחי קצת?"
"אבל… למה היא לא אכלה? הרי הם ישר רעבים? למה היא לא?"
"קורל תסתכלי עלי!! הכל בסדר! תשמחי, היא בסדר…
וקורל תודה על הכל! הענקת לי 2 בנות, מושלמות, ויש לי אישה מושלמת!
החיים שלי לא יכולים להיות יותר טובים משהם עכשיו!!"
"אני אוהבת אותך!!!" היא אמרה וחיבקה אותי.. "אני יכולה אותה?" הבאתי לה אותם מהוריה…. והיא בדיוק פתחה את עינייה.. לשניה ואז סגרה אותם..
"ראית? הכל בסדר איתה!"
"כןכןכן!" אמרה וחייכה.
הרופא נכנס, ולקח את התינוקת ממנה, והלך לכיוון המשפחה והחברים, "אני מצטער אבל קורל צריכה לנוח, מה שאומר שאתם תוכלו לחזור מחר לבקר…" חייך והם התקרבו אלינו נישקו אותנו והלכו…
"אתה נשאר פה איתי, נכון?"
"ברור קטנה!!! אני איתך!" היא סימנה לי לבוא לשכב לידה,ועליתי…
"אז מה, את באה לפה הרבה?" שאלתי והיא צחקה..
"את האמת שיותר מידי בשנה האחרונה, אתה לא חושב?" וחיבקה אותי "תגיד מה אתה אומר על אבישג?"
"מי זה אבישג?"
"חחח אידיוט! השם אבישג, לתינוקת שלנו!"
"שם מושלם לילדה מושלמת!"
אחרי 5 דקות קורל נרדמה עם ראשה עלי, ואני לא הצלחתי להירדם… היו לי יותר מידי מחשבות!
כמה דקות לאחר מכן, נרדמתי גם אני.
______________________________________________________________________

"מוכנה להכיר את אחותך הקטנה?" הרמתי את אריאל, אל חדר התינוקות והצבעתי על התינוקת בפינה לידנו, שהייתי כל כך שלוה ויפה..
ראיתי איך אריאל מחייכת… וחייכתי גם אני "זאת אחותי?" והנהנתי… "אבא איך קוראים לה?"
"אריאלי תכירי את אבישג…
אני אקח אותך לאמא ואלך להביא אותה בסדר?"
"כןכןכן, אני רוצה את אמא!"
לקחתי את אריאל לקורל והלכתי להביא את אבישג,
"בלילה היה לה קשה לנשום, חיברנו אותה למסיכת חמצן, עכשיו היא בסדר גמור… היא בריאה ועוד כמה ימים תוכלו לקחת אותה כבר הביתה."
"תודה רבה.." לקחתי אותה ויצאתי למה לא מעדכנים אותנו בקשר אליה? אנחנו צריכים לבוא לשאול???!
הבאתי אותה לקורל, אבל לא אמרתי לה כלום, ידעתי כמה היא תדאג אם אני אגיד לה, והעדפתי שפעם אחת לא לומר לה את כל האמת..
"אריאלי היום את תישני שוב פעם אצל סבא וסבתא, בסדר?"
"אבל אצל ההורים שלי הפעם!" קורל התערבה בשיחה..
"טוב טוב, מה שתגידי.." אמרתי ויצאתי מהחדר… קניתי לי קפה ולקורל שוקו, כמו שהיא תמיד הייתה שותה, לאריאל קורנפלקס וחזרתי.
"למה הלכת ככה??"
"מה את רוצה, הלכתי להביא לכן לשתות….. זה לא בסדר?" שאלתי לא הבנתי למה אני תוקף אותה, זה לא מגיע לה!
"טוב… לא אכפת לי!" אמרה אבל ראו עליה שהיא כועסת.
אחרי עוד רבע שה שלא דיברנו בה ממש, לקחתי את אריאל הביתה, להכין תיק, ולשים אותה אצל הוריה של קורל, ואז חזרתי לבית חולים..
"למה אתה ככה איתי?? מה אני עשיתי לך הפעם? שאתה מתנהג ככה?? זה קרה אותו הדבר גם עם אריאל! התרחקת וכעסת עלי כל הזמן!!!" אמרה וירדה לה דמעה..
"מה פתאום משוגעת!! מה שהיה אז לא יחזור בחיים ויהיה אותו הדבר, אל תחשבי על זה אפילו! סתם, לא יודע מה קרה לי.. הכל בסדר" אמרתי וחייכתי. ראיתי שהיא לא מאמינה.
"מה שתגיד!" אמרה והסתובבה לצד השני של המיטה ועצמה עיניים.
"יופי קורל זאת דרך מאוד טובה לפתור ריב, להסתובב לצד השני.
את רוצה שאני אגיד לך מה באמת קרה??
לא רציתי להלחיץ אותך אז לא אמרתי, אבל לאבישג היה בלילה קוצר נשימה, וחיברו אותה למכונת הנשמה, והיא בסדר עכשיו… אמרו שהכל בסדר איתה, והיא תשתחרר עוד כמה ימים כבר הביתה, ביחד איתך!" אמרתי לה בעצבים, על זה שהיא אילצה אותה להגיד את זה.
"למה לא אמרת לי את זה עד עכשיו??" היא אמרה לי עצבנית
"בדיוק זאת הסיבה! לא רציתי לגרום לך ללחצים מיותרים, אמרו שהיא בסדר עכשיו!"
"טוב בסדר,
אבל פעם הבאה שאומרים משהו אתה ישר תגיד לי!!!" אמרה והתקרבה אלי ונישקה אותי. "אני אוהבת אותך!"
"גם אני!"