המטה – פרק 5

"הוא לא בבית, בדקתי בכל מקום."
"גם בחדר שלו?"
"בטח."
"ואני חיפשתי בחצר, הוא לא בשום מקום, כאילו בלעה אותו האדמה!" גברת אלור צחקה מהבדיחה של עצמה, עד שראתה שפני בנה ובעלה נעוצים בה ברוגז, "טוב, טוב." היא מלמלה.
"והוא גם לא בבית שלו או במטע שלהם." אמר מר אלור.
"אתה בטוח שהוא לא בבית?" שאלה גברת אלור.
"כן." אמר טובי. "אמרתי לך כבר."
השמד כבר כמעט זרחה, ומשפחת אלור עמדה מחוץ לביתם, ליד דלת הכניסה, להפסקה בחיפושים אחר אלן. הם ישבו שם, עורכים רשימה של מקומות בהם יכול להיות שאלן נמצא. טובי שתק. הוא חשב שהוא יודע מה קרה לאלן, אבל שתק. טוב, הוא אמר לעצמו, לעזור לאלן אני כבר לא יכול, לא אם הזקן ההוא מצא אותו, אז מה הטעם לספר להורים שלי. נשבעתי… אבל הוא ידע שזה לא תירוץ מספיק טוב. הוא פשוט לא הצליח להגיד את המילים.
"א- אלן נחטף." הוא אמר בשקט.
"מה?" שאלה גברת אלור, "לא הבנתי."
"אלן נחטף."
"מה?" הפעם היה תור שאן אלור לשאול.
"מה ששמעת. א ל ן – נ ח ט ף."
הוא הבטיח לא לספר! חשב אלן. אבל לא היה לו מספיק זמן למחשבות כאלה. הוא לא ידע מתי השלושה ילכו לחפש אחריו, אז הוא היה חייב להסתכן. הוא בדק שטובי ושאן לא מסתכלים לכיוונו, ושגברת אלור עדיין פונה עם הגב אליו, וניצל את רגע התדהמה של השלישיה לריצה מהירה מהשיחים בהם התחבא אל מאחורי עץ גדול שעמד באמצע הרחוב. הוא עצר שם לרגע, וידא שלא ראו אותו, ורץ במהירות אל שערי אושיון, מסתתר בין הצללים. אלן נעצר ליד הגדר, מתחבא מהשומרים, והחל לטפס עליה. הוא כמעט נפל פעמיים אבל בסוף הגיע לצד השני. "עצור!" נשמעה קריאה ממגדל השמירה בצד השער. "עצור והצג את עצמך!" אבל אלן המשיך לרוץ עד שהגיע לאגם שביער, ונשען על גזע עץ רטוב.
השומר האומלל נשאר במגדל. הוא כבר הסתבך עם קוסם היום, ולא רצה להסתבך עם עוד אחד. בעיקר לא ביער.