קצת יותר מחצי אלה – פרק ג'

לפי דעתי היה דרקון עצום בגודל של 4 חדרים כמו של המרפאה (וזה רק כשה הדרקון מקופל טוב טוב…).עמדו שם לפחות 150 ילדים בני 8-17 ואפילו ילדה קטנה בת שאני די בטוחה (טוב, היא נראתה ככה) שהייתה בת חמש סך הכל. הרגשתי דחף גדול להגן על הילדה הזאת. הרגשתי דחף עצום להילחם בדרקון הענק הזה. התקדמתי קדימה לעבר הדרקון וחיפסתי נקודת תורפה בגוף העצום שלו, ומצאתי אחת. היא הייתה בדיוק מתחת לצוואר שלה. לא ידעתי עם אני יכולה לעשות את זה בכלל, אחרי הכול מי אני? אפילו לא יודעים מי האל ההורה שלי ורק עכשיו השתחררתי מהמרפאה, מה כבר אני יכולה לעשות? ראיתי את כול הגופות המתים שעל הריצפה את הילדה הקטנה שאולי לא תשרוד את המתקפה הזאת עם לא אעשה זאת, על עומר שהציל אותי כבר פעם אחת. עליתי על אבן גבוהה כדי לקפוץ מימנה לצוואר הדרקון. קפצתי ותקעתי את החרב בדיוק בנקודת התורפה! הדרקון התפורר לאבק!!! עשיתי את זה! כולם צעקו כול הכבוד למיניהם ואז ניגש עלי בן אדם חצי סוס חצי בן אדם! רגע בעצם זה המנהל מר.סייאלוס?
"היי המנהל, אפשר לשאול מה עבר לך על הרגליים?"
"היי לי אני קניטאור והשם האמיתי שלי זה כירון, איך הרגת את הדרקון? המצב היה מתסכל כבר 15 דקות ככה"
"חיפשתי נקודת תורפה ומצאתי אותה ו… טוב את כול השאר ראיתה לבד"
"כול הכבוד לי, מעניין אותי מי ההורה האל שלך, ההייתי אומר אתנה אבל עם אתנה היית אמורה להיות בלונדינית, בכללי את ממש מתסכלת אותי, יש לך יותר מדי מאפיינים של יותר מדי אלים!"
אמר כירון ואני הסמקתי. כירון הלך ליראות את הפצועים ובנתיים עומר התקרב עלי:
"לי!!! איך ל-ע-ז-ע-ז-ל?!?!?!" הסברתי לו מה שהסברתי לי כירון.ואז אמר לי:
"הים בערב במדורה אני מקווה שיתגלה לנו ההורה-אל שלך. בואי דן אמר לי לעשות לך סיור" אמר בחיוך. חייכתי בחזרה והלכנו. זה רק אני או כשה את במחנה העולם מחייך עלייך?

*

אוקי אני במדורה הזאתי וזה ממש קורע!!! אנשים שרים שירי "מחנה החצויים" או יותר נכון, משפילים את עצמם עד המוות. ילדים שבוהים בי כול הזמן וזה מביך רצח!!! אני כול הזמן בודקת עם הפנים שלי מלוכלכים או שיש לי משהו על האף בגללם.
"לי בואי לכאן כדי שניבדוק מי ההורה-אל שלך" אמר לפתה כירון "באה" עניתי.
כירון הצביע לי איפה לעמוד ואמר לי לחקות כמה שניות ויופיע סימן כול שהוא.
לפתה מין השמיים נפל קילשון ממים, פסל של ברק, ינשוף התיישב וגם יונה, חץ וקשת, גולגולת, שיבולת שועל, נעליים עם כנפיים, מדורה קטנה נדלקה לידי ואשכול ענבים. כול הדברים האלה יצרו מסביבי מעגל גדול. כולם היו המומים ואפילו כירון היה בהלם. לאחר חמש דקות כול הסימנים נעלמו וכירון אמר: "לי, בת יותר מדי אלים" הקול שלו היה ספוג טוב טוב בבהלה והלם.
לפתה כיאלו משום מקום נשמע צעקה מכיוון היער. "מדריכים לספור את כול החניכים!" צעק כירון בבהלה.
כול המדריכים ספרו את החניכים בבהלה ומדריכה מקבוצת אפרודיטה רצה לכירון כולה בוכה:
"כירון מרי חסרה! היא רק בת 5 !" אמרה בפניקה והיה אפשר ליראות איך כול הצבע יורד לה מהפרצוץ.
לפתה נשמע עוד צעקה. את הקול הזה זיהיתי. קול דק וילדותי. זה רון.

המשך יבוא….