צייד שנתי (המשך לחצויה)- פרק 3

אני לא אוהבת את סבתא שלי. היא מאוד יפה והיא עדיין נראת בת 25 אבל היא לא מסתירה את זה שהיא הולידה את אמי רק לכסף. והיא בכלל לא אוהבת אותי. היא תמיד מדברת אלי כאילו אני לכלוך ברצפה.
"אני רואה שפני הגיע, שלום פני, אולי תיתני לנו לדבר בשקט?" היא נובחת עלי.
לא אכפת לי. אז אני עולה למעלה. יותר טוב ככה אני לא צריכה ליהיות לידה. אבל מה לאזאזל היא עושה פה? זה לא שהיא מחבבת אותנו. היא גם גרה מתחת למים. אין סיכוי שאלא משהו ממש חשוב היא תבוא לבקר.
אני מדברת בטלפון אם שירי על המסיבה של מחר. היא מסבירה לי על השמלה שלה וככה אנחנו מדברות במשך חצי שעה עד שאבא שלי דופק בדלת.
"פני יש משהו שאנחנו חיבים לדבר עליו" הוא אומר. אני יורדת איתו למידבח ויושבת על הכיסא.
"פני" יורקת אלי סבתא שלי,"מחר בשעה 7 בערב את צריכה ליהיות מוכנה"
"אני לא יכולה סבתא, יש לי מסיבה" אני אומרת.
"אז את לא הולכת למסיבה" היא עונה לי. מי היא להחלית מה אני עושה?.
"למה את צריכה אותי?" אני שואלת.
"לעיר החצויות"

אני לא יכולה להאמין. אני אמורה לחכות עוד חצי שנה. למה ללכת עכשיו? למה צריכים אותי?
אני לא יכולה אלא להתרגש.
"למה אבל" לבסוף אני שואלת את סבתא.
"את יודעת שכל 10 שנים יש ציד, נכון?" היא אומרת.
"כן אבל זה קרה ליפני 6 שנים. רק עוד 4 שנים זה אמור ליקרות אוד פעם"
" גילאו את הסוד שלנו. הם יודעים עלינו ואיפה אנחנו. הממשלה לא אומרת כלום עד שיהיו להם עובדות. אבל הם שולחים צבא שלם לים ואנחנו צריכים כמה שיותר כדי להלחם. את עברת את גיל 14. את באה להתאמן לחצי שנה. ואז, המלחמה".