הפנימייה 4 – פרק 43 – ספיישל הגלידה

המספר 43 הוא המספר האהוב על סהר – החבר הכי טוב שלי ולכן אני מקדיש לו את הפרק הזה שמכיל את כל הדברים שהוא הכי אוהב. תהנו.

אז גילינו את השאלה לתשובת של החיים, היקום וכל השאר. בלה, בלה, בלה. כשהתעוררתי שמעתי הרבה רחשים למטה. רצתי למטה וראיתי שכולם שם עומדים ובוהים בהר ענק בצבע לבן.
"מה זה?!" שאלתי.
"זה הר גלידה" אמר לי רוסיה "אין לאף אחד מושג מה הוא עושה כאן".
"אני רוצה…" אמרתי בתאווה.
"גם אני!" אמרה אוסטרליה.
"ואני" אמרה ליטא.
כולם התחילו לדבר על כמה שהם רוצים את הר הגלידה שלהם.
"רגע" חשבתי לעצמי "למה אנחנו פשוט לא אוכלים אותה?".
רצתי מהר לגלידה אבל אז שמעתי קול רם מאוד שאומר "אל… תשלח… ידך… אל הגלידה".
מהתקרה ירד ילד, בערך בגיל 13 עם שיער שטני ארוך ופרצוף שאומר "בעעעעעעעעע".
"למה, מי אתה?" שאלתי.
"אני אל הגלידות!".
"אתה אל?!" שאל אזרבייג'אן.
"טוב נו, אני סתם משהו בשם סהר" אמר האיש הזה "אבל אני רוצה את הגלידה הזאת!".
"למה שניתן לך?" שאל קולומביה.
"כי הגלידה מלאה באמבות!" אמר סהר.
"ו…?" שאל אסטוניה "בכולנו יש אמבות".
"יש… בי… אמבות?!?!?!!?!?!?!?!?!?!" צרח סהר באימה.
"אמבות טובות…" אמרה הונגריה.
"מה?! אמבות טובות?! לא דובים ולא יער!!!" צרח סהר. הוא לקח חפץ מוזר – משולש עם עיגול בצד והצמיד להונגריה לבטן.
"מה זה?" שאלה הונגריה.
"Not gate" אמר סהר "עכשיו, מה אמבות?".
"אמבות רעות!" אמרה הונגריה.
"יששש!" הוא צעק והתחיל לחגוג.
בינתיים הגלידה הפכה לאט לאט למים.
"הגלידה נמסה כבר!, תזדרזו" צעק הולנד.
"היא לא נמסה, היא מפשירה" תיקן אותו אסטוניה.
"זה באמת משנה?!" שאל הולנד.
"בכל מקרה אנחנו צריכים לאכול את הגלידה הזאת ומהר" אמרתי.
פתאום הגיע יתוש מוזר. הוא לא עקץ אותי אלא שאב את כל הגלידה ועף משם.
סהר הפך לאדום. הוא תפס את היתוש הזה ולחץ לו על הבטן עד שהוא הקיא את כל הגלידה. היא הייתה עכשיו אדומה אז נתנו כולנו להולנד וקולומביה לאכול את זה.
"וכך נעלמה לנו גלידה…" אמרתי בייאוש.