מרגיש תקוע

הנה עוד יום,
מגיע.
ואתה תקוע.
לא מניע.
את עצמך.
אתה כל כך משתדל,
לעשות הכול טוב.
שלא יתפקשש משהו,
אך עדיין,
מרגיש תקוע.

זה לא אתה,
אתה חושב לפעמיים,
זה הגורל.
הוא שהוביל אותך לכאן.
כאילו מכריח אותך להתיישב ולא לזוז.
אך אתה מרגיש שזה הזמן,
לפרוח.
לזרוח.
לשמוח.
ואתה הולך,
הולך למקום אחר.

והנה הגעת,
לאותו מקום.
שחלמת.
אבל,
האומנם כל אשר רצית,
נמצא שם?
ואתה לא מצליח להזיז,
את רגלייך.
הנה שוב אתה מרגיש,
תקוע.
לא מניע,
את עצמך.

זה לא אתה,
שוב אתה חושב.
זה הגורל.
הוא זה שהשאיר אותך במצב הזה,
אך אתה לא נכנע.
לא ולא,
אתה מתאמץ,
כל כך.

ואתה אומר לעצמך,
בספירה לאחור,
משוך רגלייך,
חזק.
עד שתצליח,
להזיזן.
ואתה סופר,
שלוש,
שתיים,
אחת,
ו…
התעוררת.
סוף סוף קלטת,
את שרציתי לומר:

אני מאמין שלהיות תקוע זה לא בהכרח גרוע.
כי,
לפעמיים, אנחנו מייחלים להיות תקועים, לנצח תקועים.
תקועים בתור צעירים,
כי הנעורים זו התקופה הכי יפה בחיים,
והיינו רוצים,
להישאר תקועים.
שם.
בנעורים.
או,
להיות תקועים בחלום טוב,
לא להתעורר,
כי אחרי הכול,
כל כך היינו רוצים לחיות בתוך חלום טוב, לא כך?
אך לפעמיים,
להיות תקוע.
זה כל כך גרוע.
כי,
אף אחד לא היה רוצה להיות תקוע בתוך חלום רע,
או,
להיות תקוע באמצע הכביש,
ולמות.

אז אל תרגיש תקוע,
תניע.
את עצמך.
תמיד.

גם אם אתה מרגיש ש,
אתה לא מסוגל.
נכשלת.
אינך יכול.
אל תיתקע.
כי אם תיתקע,
תיפגע.
ומכול הבחינות.