היום הראשון בקייטנה – מנקודת מבטה של סייעת

היום הראשון

מעולם לא חשבתי שאתרגש כך לקראת עבודה , לא תיארתי לעצמי כמה הנאה אשאב מעבודתי כסייעת בגן.
אומרים שהדבר הנכון לעשות, העיסוק האמיתי שמתאים- הוא בעצם ה"דבר" שמתחבר לנפש, שנוגע בנשמה ,שגורם לנו לקום בבוקר עם חיוך ולצאת בשמחה לעבודה…

האם זו המטרה? האם זה הכיוון שאליו אני שואפת? לעבוד כסייעת בגן, להרוויח שכר מינימום אך להיות מאושרת ושמחה?
על פניו זה נשמע סבבה….למרות שאצטרך לחשוב על השלמת הכנסה ואז …עדיין נשמע לי אחלה..

חשבתי לעצמי שעצם זה שמצאתי את הכיוון שנכון לי, לעבוד עם ילדים –האושר שבחיים, זו בעצם תחילתה של הדרך , תחילתה של דרך קסומה וההמשך שיבוא אם בעיסוק הזה או אם בדומה…אני בדרך הנכונה!
דרך קסומה מלאת צחוק והנאה, דרך של חיוך ילדים ,של מבט קסום בעיניים, של חום ואהבה שמעניקה משמעות אחרת ומעניקה כפליים לנשמה.

אז הלכתי על זה , "זורמת" כהגדרתי… והיום הראשון חלף בהנאה והסתיים עם חיוך ולב מלא שמחה.

בתוך מכלול של סיטואציות ,הכוונה וחיבוקים..ישבתי ונהניתי מכל הילדים..הרגשתי מיוחדת, הרגשתי אהובה..אומרים שילד מרגיש כשמישהו אוהב וכנראה שהחזירו לי בחזרה..היה כייף ,היום הראשון חלף.
אך לפני סיומו קיבלתי הודעה שצריכים אותי בקייטנה אחרת במועצה.
לא אכנס לפרטים ולמרות שאת הילדים הכרתי ולמדתי לאהוב, למרות שעם שאר הסייעות התחברתי ונהניתי מאוד…הסכמתי לבקשת המפקחת..כי חשתי שהיא באמת זקוקה שם לסייעת..
כל דבר לטובה, כל שינוי עושים "התחל" וממשיכים למטרה..
גם שם ילדים מדהימים, גם שם אוכל לתרום ולקבל חיזוקים..ילדים הם ילדים ולא משנה היכן..עצם זה שמעריכים אותי ושמי הולך לפניי…עשיתי את שלי!
וחוץ מזה ,אני בדעה שמה שצריך לקרות קורה ואולי אותי שם צריכים..זורמת עם הדברים ונהנית מהדרך (-:
ביום ראשון אתחיל במקום אחר… ואולי עם ספורים חדשים וחוויות שירתקו גם אתכם.