העדכון של סאני: שוב לבד

סאני, אני מכריחה אותך עכשיו ללכת אל הסיפור שלך ״לא קיים״ ולקרוא את כל התגובות שהגיבו לך, אחרי זה אני דורשת תגובה, כי אם לא אני אגיע עד לונדון כדי למחוץ לך את הראש.
לך.עכשיו.

קראתי, אני מצטער שאת עוברת כאב, ואני באמת מנסה להשתפר. אני החזקתי מעמד כבר חצי שבוע – זה די הרבה זמן. מקווה שתהיי בסדר.

היי ! אני בסדר, הפסקתי לפני שנה, לא לדאוג לי.
עזוב את התגובה שלי- עשרות אנשים כתבו לך שם מגילות של כל הדברים שהם אוהבים בך, אתה אחלה של בן אדם, אם תתאבד אני אהרוג אותך.
כל הכבוד לך על ההחזקת מעמד(:

דבר ראשון, זה טוב שאתה מנסה להשתפר. שאתה רוצה להשתפר ושאתה מחזיק מעמד.
דבר שני, אני שמחה לשמוע שלפחות אתה מוצא דרך להתנתק מהחיים (אני יודעת שאתה כתבת את זה בתור משהו רע, אבל אני חושבת שמוזיקה זו דרך טובה מאוד! זה ממש מכניס אותך למקום אחר, טוב יותר. ככה אני שרדתי..)
אני מסכימה לגמרי עם התגובה של born this way. תראה כמה אתה חשוב לאנשים.
אל תיגרר לשגרה הזו! את יכול!
אני יודעת שיכול להיות שאתה עכשיו רוצה להגיד ש-"אני לא יכולה לדבר" ו-"אני לא עברתי את זה" וזה נכון לחלוטין. אני רק רוצה לעזור.
אתה פשוט מדהים! אל תתאבד. אל תאבד את החיים שלך…

אתה לעולם לא לבד.
אז נכון, לרוב אלא אנשים שאתה לעולם לא תפגוש וכול הבולשיט הזה
אבל הם עדיין שם.
הם עדיין דואגים לך בכול פעם שאתה אפילו רק מצייץ.

למה אי אפשר פשוט לקחת את כל האנשים הבריונים, ולהעביר אותם לאוקיינוס בלי מצופים?

אני חושבת שעדיף אי בודד מוקף כרישים וחיות טרף

אבל מגיע להם מוות איטי

נשאיר אותם בלי אוכל ומים ראויים לשתייה?

אני לא מסוגלת לעשות כלום חוץ מלהתכווץ כאילו קיבלתי מכה בבטן ולא להצליח לומר כלום. אני חסרת יעילות. כרגיל. אבל לא משנה (זה לא משנה!) אני… אני לא בטוחה אם בכלל אצליח לגעת בשערה ממך. אבל אסור לוותר. אני אנסה כל פעם, וכך גם כל האנשים המדהימים שאוהבים אותך, לנסות לשכנע. לנסות. ניסיון לא מזיק, נכון?
אני כבר לא מסוגלת לכתוב כלום, המילים נוטשות (שוב) אך אני אנסה, בשבילך.
ו… אין לי מה לכתוב (יופי, שלי!) אני פשוט… חסרת אונים כרגע. אני לא יכולה. הלוואי… הלוואי שיכולתי לראות אותך לפחות פעם אחת. אך הגורל לא ירשה זאת. אנחנו לבד.אני כותבת כל מילה, בחישוב מלא, ואני עדיין לא מצליחה להביע ת כל הרגשות במילים. המילים הם הנשק היחיד שלי, ואפילו בהן אני לא מסוגלת להשתמש? (ריב בין הפיצולים מתחיל במוח שלי, אז… לא משנה)
סאני, המצב שלך קשה (המשפט הכי דפוק שאמרתי אי פעם. זה פשוט כל כך מובן מאליו… אל תתייחס.) וגם כשהכל עומד לנטוש אותך (שלי, די לכתוב דברים מטופשים שהם ברורים מאליו!) אנחנו פה בשבילך. להתנתק זו אפשרות, כן, אבל לפעמים עדיף לא להיטבל ברגשות אשמה וחרטה ולפחות… לפחות… (זאומנש! לא מסוגלת להוציא אפילו מילה אחת מהפה! -סליחה על הקללות בגרמנית, גנבת הספרים הוא ספר מעורר השראה) לפחות תהיה פה.
אוקיי נמאס לי. מילים זה דבר מעצבן. הן לא משתפות פעולה! נראה לי כמעט כל חפץ בעולם נכנס למועדון 'שונאים את שלי, אז בואו נעצבן אותה!' בא לי לצרוח.
חזרה אליך. אז…. איפה הייתי? אני לא יודעת איך לעזור לך, ואני כלכך רוצה לעזור. אני כל כך הייתי שמחה להקריב דברים בשביל לעזור לך. לפחות קצת. אבל אני לא מצליחה. אני מנסה, אבל אני שוב נכשלת. נראה לי.
ודבר אחרון לפני שאני מתעצבנת לגמרי מכל החוסר-שיתוף-פעולה-עם-מילים-מעצבנות-שמריחות-כמו-דם-בובות-פרווה, לא יודעת אם זה יעזור, אבל בכנות מלאה –
אני אוהבת אותך.
(כן, לא מהבחינה הזאת, אבל הבנת, כן?)

פאק זה כל כך עצוב.
הכתיבה מושלמת. אני לא יודעת מה להגיד.
אמנם אני לא מכירה אותך. אבל אני לגמרי מכרה את המצב שלך.
תחושת הריקנות והבדידות שלא עוזבת , ואין לאן פאקינג לברוח.
ואני אף פעם לא חתכתי. אולי כי אני מפחדת מידי או אולי אף פעם לא הגעתי לקצה כזה. אני יודעת מה אתה מרגיש.
אף אחד לא מבין. אף אחד אפילו לא מתיימר להבין!
אבל אני מבטיחה לך , באמת שאני מבטיחה לך.
הכל יהיה בסדר בסוף
הילדים שמתעללים בך יכולים להזדיין.
אתה יודע למה ? כי אתה מוכשר. אתה מוכשר והם לא!
הם חבורה של ילדים , חסרי ביטחון , שניזונים להציק לאחרים
אני מבקשת , במלוא מובן הבקשה. גם עם זה הכי דורש לבכות , או לצאת עליהם.
אל תעשה את זה!
הבכי אולי טוב לרגע אבל בסופו של דבר למה הוא עוזר ??
אתה יודע כמה פעמים ביום אני פשוט רוצה לבכות ? פשוט לבכות על כמה שקשה לי…אבל אני לא עושה את זה!
אני לא נותנת לאף אחד את התענוג של לגרום לי לבכות!
אני פשוט יושבת עם המוזיקה שלי ומחייכת לעצמי. ואתה יודע לה ?
כי אני יודעת , אני יודעת שבסופו של דבר הכל יסתדר
אני אולי נשמעת כמו חסרת קשר למציאות. ואופיטימית יותר מידי – אבל זאת הבריחה שלי!
אני רוצה להגיד לך – אני קראתי את הסיפורים שלך. אתה ילד מוכשר מאוד
אני מבקשת , אל תחסוך משאר העולם להכיר בכישרון שלך
ובפעם הבאה שאתה מרגיש את הבדידות המעיקה הזאת , הכאב החד הזה. פשוט שים מוזיקה , ותחייך לעצמך :)

תשמע…אתה כותב כל כך יפה…
וכל כך עצוב באותה המידה…
אתה לא רוצה להתחיל לנסות לחיות ?
להתחבר לעוד דברים ? אנשים ? עולם ?
זה באמת עצוב, וכואב לי לדעת שיש בן אדם ממורמר ככה… למה ?
המוזיקה היא הבריחה שלך והמשקאות אנרגיה, למה אתה לא מנסה לברוח לאנשים קרובים אליך ?
אין מישהו אחד יחיד בעולם שאתה סומך עליו ? חוץ מעצמך, כי תבין…שגם בחיים צריך עזרה, אי אפשר לעשות הכל לבד..
אני הייתי לבד תקופה ארוכה, ופשוט מהדבר הזה, שהתרחקתי את כולם ממני, חרדת נטישה תקפה אותי.
והיום, קשה לי להיות לבד אפילו לשניה.
4 שנים לא באמת דיברתי עם אמא שלי עליי, ולפני פחות מחודש…דיברתי איתה, שעתיים ורבע שלי ושלה, של פריקה, אני הייתי בשוק שהיא יכולה להבין אותי ככה, זה קירב ביננו וזה שיחרר אותי ברמות מטורפות, הדבר הזה שסוף סוף פתחתי את הפה שלי והוצאתי משם את כל הלכלוך שצברתי במשך הרבה זמן…ניקה אותי ושיחרר…זה ממש קירב אותנו, היא יודעת מה מציק לי עכשיו…היא יודעת שיש דברים שכואבים לי, ואני חשבתי התחלה שאי אפשר לדבר איתה בכלל, שאי אפשר לסמוך עליה, וטעיתי, ובגדול.
תנסה לדבר, עם מישהו קרוב אליך, אבא…אמא…אח…אחות…או סתם זר שיודע להגיד את המילים הנכונות בזמן הנכון, לי , זה עזר, תנסה.
ותדע, שאם אתה רק רוצה לדבר, סתם ככה, למרות שאנחנו לא מכירים, אני פה.
אני לא הייתי אומרת שאני הייתי במצב כמו שלך…אבל הייתי משהו בסגנון…

זה יותר מידיי עצוב.
אני מפחדת לקרוא קטעים כאלה, משום שהם מתארים בצורה טובה את הדברים שעוברים עליי. זה מפחיד לקרוא את המציאות בכתב, לרפרף באיטיות ולגלות שאת חייה בתוך חרא אחד גדול. החיים הם בהחלט שיט אחד גדול.
עצם זה שאתה מנסה להשתפר, כבר הופך אותך לגיבור. כמעט כולם היו פורשים ונכנעים, אבל אתה מנסה – תראה בזה כמשהו חיובי.
כל הבריונים הללו הם סתומים, הם באמת לא מבינים עד כמה אתה מיוחד. הם צריכים לקרוא שירים שלך על מנת להבין זאת. כי בנאדם שיכול לבטא את עצמו בצורה כלשהי – שהיא לא אלימות, הוא בנאדם מיוחד. אם עושה להם טוב להכות אחרים, עם כל הכבוד (ואין כבוד) הם לא נקראים בני אדם בכלל.. אני בעד להשמיד אנשים כמוהם – הם בדיוק האנשים שאני שונאת – לא יעילים, לא מועילים. רק מזיקים.
אני פעם אחת (טוב, האמת היא שהמון פעמים) ניסיתי להתאבד. החיים חרא אליי. אם אחי הקטן לא היה עד למחזה הזה, מזמן הייתי בשמיים. הוא החל לבכות כמו מטורף וביקש ממני להניח את הסכין בצד. אני הבנתי שאם אני לא אחיה בשביל עצמי אני אחיה למען האדם היחיד שבאמת אוהב אותי. כה פתטי; אבל זו האמת.
אני מרשה לעצמי לבכות, אני עדיין אנושית למיטב זכרוני. אין דבר שלילי בבכי, להפך הוא עוזר לך לשפוך הכל בפני המקום בו אתה נמצא או האדם מולו אתה יושב.
אתה תעבור את זה ובגדוול.
אלכוהול הוא לא חבר טוב – אחי הוא שתיין ומסטול מת. האלכוהול הורס לו את החיים והוא בכלל לא שם לב לזה, וכך גם עם אבא שלי.
אם אתה רוצה עזרה, אתה לא חייב לפנות למשהו אנושי. אתה מצויד בהכל – הכתיבה המשגעת שלך ! תאמין לי שהיא עוד תציל אותך מן המציאות הארורה הזאת. תמשיך לכתוב ולעולם אל תפסיק.

עדיף לך לבד ילד כי במצב שבו אתה עכשיו אתה תעשה סתם דברים טפשים בהשפעת חברה מכול סוג שהוא

אם לא הייתי מכריחה את עצמי להתחבר עם אנשים אני הייתי באותו מצב שלך, סאני. בעצם, במצב יותר גרוע. הייתי מכה כל מי שמתקרב אליי.
לשקוע לתוך מוזיקה בזמן דיכאון יכול להיות מצב טוב דווקא. מישהי מהכיתה (קשה לי לקרוא להם "חברים") אמרה לי שהפעם היחידה שהיא ראתה אותי מחייכת באמת הייתה כשהייתי לבד עם האוזניות והנגן שלי. אתה יותר טוב מרוב האנשים שאני מכירה. אתה מקסים, אתה מוכשר שכותב כל כך יפה… לעזאזל, נעלמות לי המילים. למה לא המציאו את הטכנולוגייה שבה אני יכולה לשלוח לך חיבוק, הא? גם אני רוצה לפגוש אותך פעם. זה יהיה ממש נחמד.

בא לי לבכות.

אני תמיד כאן בשבילך.