יחס גורר יחס. -עזרה בבקשה!

– טוב אז קודם כל- לקרוא את ההודעה למטה
___________________________________________________________________

סיפור א'.
לפני שנים רבות, בממלכה רחוקה, חי מלך אדיב ולו 3 בנות. שלוש הבנות אהבו את אביהן מאוד, אך יותר מכל אהבו הן זהב ויהלומים. היו הבנות מבקשות מהמלך 3 מטילי זהב, והלכו לעשות קניות בעיר. כך היה כל יום; שלוש הבנות היו מגיעות לחדרו של אביהן, מרעיפות עליו חיבוקים ומחמאות ויוצאות עם השלל .
לאחר כמה שבועות, 3 הבנות החמדניות ראו שאביהן המלך אוהב אותם כל כך שייתן להם כמה זהב שירצו. הן החליטו לנצל את המצב. יום למחרת, כאשר הגיעו אל חדר המלך ככל יום, בקשו 5 מטילי זהב. המלך הסס, אך לאחר שפע מחמאות ושיכנועים נכנע לבנותיו האהובות בחוסר רצון והעניק להם 5 מטילי זהב. וכך זה המשיך- כל כמה שבועות, הבנות היו מנצלות את המלך ומבקשות ממנו עוד ועוד מטילי זהב.
לאחר כמה חודשים, הגיע אל המלך גזבר הממלכה והכריז כי אוצר הממלכה התרוקן. המלך הבין שהכל קרה בגלל בנותיו החמדניות, והחליט ללמד אותן לקח.
בפעם הבאה שהגיעו הבנות אל חדר המלך, נתן להן את מטילי הזהב היומיים שלהן. כשהגיעו הבנות אל כיכר העיר כדי לקנות תכשיטים, נתנו למוכר את מטילי הזהב ובחנו את המבחר. לאחר דקות אחדות החל לצעוק המוכר :" רמאיות! בנות המלך, עשירות כל כך ולא יכולות לשלם על כמה תכשיטים? אלה לא מטילי זהב, אלא אבני גיר צבועים בצבע זהב! הסתלקו מכאן מהר!". הבנות המופתעות לא ידעו כיצד להגיב, שכן דבר כזה לעולם לא קרה להם בעבר. הם הפנו את גבן ורצו בבהלה בחזרה אל חצר הממלכה.
כשהגיעו אל חדרו של אביהן, שאלו אותו מדוע צעק המוכר. האב ענה בפשטות :"הוא צודק. אלה לא מטילי זהב אמיתים. אתן גמרתן את כל אוצר הממלכה. מה יכולתי לעשות?"
כששמעו הבנות את דברי המלך עלה זעמן לראשן והחלו לצעוק עליו :" מי אתה שתרמה אותנו ככה?! אתה אבינו- תפקידך לדאוג לנו גם כשהמצב קשה! מה נעשה עכשיו, מוכר התכשיטים לא ימכור לנו יותר בחיים!" וכך זה נמשך.
לאחר ששמע המלך החכם את דבריהן של בנותיו, רק אמר להן דבר אחד בקול רגוע ופיכח :" אתן ניצלתן אותי ללא ידיעתי. הסתרתן את המרמה בהתחנפות ומחמאות, אך רימיתן אותי. עכשיו גם אני רימיתי אתכן." אמר המלך. "יחס גורר יחס".

סיפור ב'.
לפני שנים רבות, בממלכה רחוקה, חי מלך זקן ולו שלוש בנות. בנותיו של המלך היו רודפות בצע עקשניות וכל חייהן סבבו סביב עושרן ויופין. יחסן עם אביהן היה בכי רע. בכל פעם שהזמין אותן אביהם לסעודה היו מסרבות בתוקף לשבת עם אביהן הזקן, הן היו מתאכזרות אל אביהן ומשפילות אותו. אך כמו שהזכרנו, שלוש בנותיו של המלך אהבו מאוד יהלומים וזהב, וכשהיו צריכות כסף היו מיד באות אל אביהן ומקבלות מאוצר הממלכה.
המלך היה בודד בממלכתו, ללא בנותיו ואישתו המנוחה. רק חבר אחד היה לו- והוא משרתו הנאמן שעזר לו בכל מבוקשיו וניהיה לו לידיד קרוב. כשגסס המלך מזקנה, בנותיו לא באו לבקרו ולטפלו. רק המשרת היה עוזר לו, מאכיל אותו, ושומר עליו בכל יום.
ימים ספורים לפני מותו, על ערש דווי יש המלך לכתוב את צוואתו. ולמי יוריש את רכושו? המלכה כבר איננה, וחברים רבים אין לו. כל חיו היו המשרת ובנותיו. ישב המלך וחשב על הצוואה. שעות ארוכות היה יושב בחדרו ועושה חשבון נפש.
לאחר כמה ימים נפטר המלך הזקן, ובלוויתו פורסמה הצוואה, ובה הוא מוריש את כל ממלכתו את המשרת האדיב. שלוש בנותיו של המלך היו מופתעות ואף כועסות- למה אביהן לא הוריש להן את אוצרו? הרי הוא המלך, והן הנסיכות- מה פתאום המלך מוריש את כל ממלכתו ורכושו אל משרת פשוט?
עם הצוואה, היה ממואן מכתב אל שלוש הבנות מהמלך, ובו כתוב :
"בנותי היקרות. בעוד ישבתי לכתוב את צוואתי, חשבתי על חיי הארוכים. עלה במוחי שלמרות כל האהבה שהשקעתי בכן, והכסף והאוצרות,אתן אף פעם לא ההתייחסתן אלי כראוי לאב- בכבוד והאהבה. ועל היחס הזה שנתתן לי כל השנים, אני מחזיר לכן את אותו יחס. "