מתי היא תשים לב.. פרק 29 חלק ה'

נקודת מבט כללית-

כעבור שעתיים או שלוש , כאשר הדר נרגעה מהבכי ומה'דבר' הזה שישב לה על הלב, היא החלה לארגן את התיק שלה לצבא.
אורי המשיך לשבת על המיטה שלה ולהסתכל עליה כשהיא 'אוספת את השברים' ומארגנת את הדברים לצבא.
"הדרי" קרא לה אורי בשקט, היסוס נשמע בקולו.
"ממ.." המהמה בקולה הדר.
"את רעבה?" שאל בדאגה, היא הנידה את ראשה לשלילה והכניסה לתיק שלה את המדים של הצבא שנשאר בבית של שרית ואורי, היא הכניסה עוד כמה דברים עד שנשפה בהקלה והכריזה בקול "סיימתי" והתיישבה על המיטה ליד אורי.
"מתי צריך להקפיץ אותך לבסיס מחר?" שאל אורי והביט בשעונו שהראה את השעה 4 בצהריים. הוא עוד לא אכל ארוחת בהוריים. משמעו בוקר צהריים.
הוא ישב עם הדר, ניחם אותה. נישק את ראשה וליטף את גבה בצורה אבהית.
תמיד היה חסר להדר דמות אבהית, אורי נכנס לחייה והעניק לה את המשמעות 'משפחה'
'אבא', 'אהבה ללא תנאים'. דברים שנראים לנו מובנים מאילו.
"אני אחזור היום בערב לבית, ועומרי ייקח אותי מחר לבסיס" אמרה והוסיפה "אני מצטערת"
"מצטערת, למה?" שאל אורי ללא הבנה
"על זה שאתה סובל אותי. עם המצבי רוח שלי, עם הבעיות הנפשיות שלי" אמרה ונשכה את שפתה התחתונה
"אני לא סובל אותך. ואם זה מרגיש מבחינתך סבל. אני שמח לסבול אותך" חייך
"אני לפעמים מרגישה שכל מי שנמצא לידי סובל.." אמרה בעצב
"זאת רק הרגשה מאמי שלי. " אמר בדאגה
"מתן סובל, ואתה לא יכול להגיד שלא" אמרה והביטה בו בעיניה הכחולות כקרח
"הוא לא סובל. אולי הוא נלחץ כשאת לא מגיבה, וכשאת לא משתפת אותו. מאמי שלי.. זאת האהבה.. פעם צוחקים, פעם בוכים, פעם מאושרים, שמחים, עצובים, כועסים.
הוא אוהב אותך. רואים את זה עליו" אמר והדר שתקה.
"אני אתקשר אליו?" שאלה בהיסוס. אורי הנהן בראשו ואמר "אני יורד למטה לאכול. אני מחכה לך".
"אני לא רעבה" אמרה בשקט
"אז תבואי ותהיי איתנו למטה. אני מחכה לך." אמר והוסיף "אני שמח ששיתפת אותי. את יודעת שאני כאן בשבילך" אמר והדר חייכה חיוך קטן.

אורי יצא מהחדר אל הקומה הראשונה. בעוד שהדר התקשרה אל מתן.
היא חייגה אבל הוא לא ענה..
ראו על פניה אכזבה והחמצה..
היא החזיקה את האיפון בידה וירדה אל הקומה הראשונה שם הדבר הראשון שתפס את תשומת ליבה היה ליאור וחברה שלו שישבו בספה מחובקים כשהם מתנשקים.
חיוך קטן בצבץ בין שפתייה, אורי ושרית הביטו בהדר מחייכת ונשמו לרווחה.
ליאור וחברה שלו לא שמו לב בכלל שכל תשומת הלב של הבית היא עליהם.
הדר צילמה את ליאור וחברה שלו והכניסה את האיפון במהירות אל הכיס שלה והביטה על אורי ושרית שחייכו אל עברה.

"אני שמה לה לאכול, טוב?" שאלה שרית את הדר בזמן שהתיישבה בכיסא לידה.
"אני לא רעבה" אמרה בקול שקט והשעינה את ראשה על ידה הימנית שהונחה על השולחן.
"דיברת עם מתן?" שאלה שרית והגישה להדר עוגה. אורי שתק. הוא לא דיבר הפעם.
"הוא לא עונה לי.. ביום שני חבר שלו מתחתן" אמרה ושרית חייכה חיוך קטן
"מתחתנים היום בגילאים כ"כ צעירים" חייכה
"חבר שלו גדול ממנו בשנתיים" אמרה הדר והוסיפה "מתן כועס עליי"
"כועס?" שאל אורי ללא הבנה
"כי הוא רצה שנלך לחתונה ביחד, אבל אני לא רוצה.. אני לא מכירה אותו" אמרה הדר
"הוא לא כעס" חייכה שרית והסבירה, "הוא התאכזב שלא תבואי"
"איפה עדן?" שאלה הדר ללא הבנה
"הלכה להתארגן. ליאור עוד מעט לוקח אותה לטיול טרקטרונים" אמר
"איזה כיף לה" חייכה הדר ואכלה מהעוגה והוסיפה "העוגה טעימה"
"תודה רבה מתוקה שלי. את נוסעת מחר לבסיס?" שאלה שרית
"אני היום אחזור לבית, לדירה של עומרי ושלי" הסבירה הדר
"מה עם עומרי?" שאל אורי בהתעניינות
"לפני שבועיים היה לו יום הולדת 22" אמרה הדר והשיחה בין שלושתם נמשכה עד שעדן ירדה למטה והיא וליאור נסעו לטיול טרקטרונים.
חברה של ליאור הלכה הביתה, ליאור לקח אותה הביתה.

הדר ישבה בספה בסלון ליד אורי ושרית. שרית פרשה אחרי שעה ונפרדה מהדר. כי הדר נוסעת עוד מעט הביתה..
"אורי אתה יכול לקחת אותי אל הדירה שלי?" שאלה הדר, אורי הנהן בראשו ואמר "בטח" ולקח את המפתחות מעל השולחן והרים את התיק הכבד של הדר בשביל לקחת אותו אל הדירה של עומרי והדר.
הנסיעה היתה שקטה. עם מעט צחקוקים.
"אני אתגעגע אליכם." אמרה הדר וחיבקה את אורי כשאורי החנה בחניה ליד הבניין של עומרי והדר.
"גם אני אתגעגע אלייך ילדה שלי." אמר וחיבק אותה חיבוק חזק ונשק לראשה
"רוצה לראות את הדירה? אני חושבת שאף פעם לא ראית" אמרה הדר בחיוך
"בכיף. בואי אני אעזור לך להרים את כל הדברים" אמר.
הם עלו במעלית אל עבר הקומה של עומרי והדר.
הדר התרגשה. היא רצתה שאורי יראה שהיא מתחילה להסתדר בחיים.
דירה משלה.
"כאן אני גרה, אתה מתרגש?" שאלה הדר בצחקוק מאושר רגע לפני שפתחה את הדלת של הבית עם המפתח שלה.
"מאוד, אני רוצה לראות איפה את גרה כשאת חוזרת מהצבא כשאת לא באה אלינו" אמר בשמחה
"הנה" אמרה בחיוך ופתחה את הדלת של הדירה שהיתה נעולה. זה אומר שעומרי עוד לא כאן..
הדר עשתה לו סיור בבית. במטבח. בסלון, בחדר של עומרי, אבל רק מבחוץ..
ואז הם הגיעו אל החדר של הדר.
"הנה החדר שלי" חייכה
"החדר של הנסיכה" אמר אורי ובחן את החדר הגדול של הדר. דירת שותפים. הוא שמח שהילדה, שאומנם היא לא שלו בקשר דם. אך מגיל 16 הוא לקח עליה חסות.
לראות ככה אותה גדלה בין הידיים. אושר לא יתואר.
אושר לא מובן ומוגדר. אושר שרק אתה יכול להרגיש.
הוא נכנס אל המקלחת ואל השירותים שבתוך החדר של הדר ואמר "למה המראה לא נקיה?"
היא צחקה ואמרה "חיכיתי שאתה תנקה אותה"
"אני צריך להעביר אותך עוד מסדרי נקיונות" חייך והביט בגאווה בהדר.
בחופש הגדול לפני שהדר התגייסה אורי ושרית עשו מסדר נקיונות לכל הבית! הם העירו את הדר ליאור ועדן ב7 בבוקר בשביל לנקות את כל הבית.
הבית היה נקי אבל הם רצו להביא להם ערכים של נקיון יסודי. והם הצליחו.
"הדר?" קול גברי קרא ברחבי הבית
"אני כאן" אמרה בשמחה. זה היה עומרי.
"עכשיו אתה תראה את השותף שלי" אמרה הדר בחיוך.

נקודת מבט עומרי-
נכנסתי אל הדירה שלי ושל הדר וראיתי שהדירה פתוחה.
יש 2 סיכויים.
או שפרצו לנו לדירה, או שהדר הגיעה סוף סוף.
התגעגעתי אל הקטנה הזאת.
"הדר?" שאלתי בקול
"אני כאן" שמעתי את הקול המאושר שלה.
הנחתי את המפתחות ואת האיפון על השולחן והתהלכתי אל עבר החדר של הדר. אני חושב שהיא שם..
דפקתי בדלת של החדר של הדר שהיתה חצי סגורה.
הדר פתחה את הדלת והבטתי בה. לא יכולתי לעכל את זה שהיא כאן וכבר היא קפצה עליי בחיבוק.
ידיה נכרכו סביב מותניי, ידיי מתוך אינסטינקט נכרכו סביב צווארה.
"התגעגעתי אלייך קטנה. איך נעלמת לי ככה" אמרתי ורק עכשיו הבחנתי שהיה בחדר שלה מישהו. זה אורי אם אני לא טועה.
לפי הסיפורים והתמונות אני מבין שזה הוא.
"שלום" חייכתי ושחררתי את חיבוקי מהדר, הדר חיבקה אותי חיבוק צדדי ואמרה "זה אורי. אורי זה עומרי השותף שלי" אמרה בחיוך והוסיפה "הוא כמו אח שלי הגדול. חבר טוב"
"סוף סוף אני מכיר אותך. שמעתי עליך הרבה" אמרתי חיבקתי את הדר חיבוק צדדי
"גם אני שמעתי עלייך. הבאתי לכאן את הנסיכה" אמר בצחקוק קל
"אורי להכין לך לשתות?" שאלה הדר
"אני הייתי שמח להישאר, אבל אני חייב לזוז." אמר והוסיף "היה נעים להכיר אותך עומרי, תשמור לי על הדרי."
"ביי אורי" אמרה הדר וחיבקה אותו חיבוק ארוך וחזרה אחרי זה לחבק אותי כשאורי הלך.

התיישבתי בספה והדלקתי את הטלוויזיה על ערוץ הספורט. חיכיתי להדר, היא היתה במטבח, היא הכינה תה לעצמה. היא שאלה אותי אם אני רוצה אבל מה שרציתי זה סיגריה וקולה.
לא עישנתי סיגריה כי הדר התקלחה לפני רגע והיא עם שיער רטוב והיא תתקרר אם נצא לבחוץ.
"איפה ענבר?" שאלה ללא הבנה
"היא בבית שלה, חזרתי מאצלה. היינו השבת אצלה" אמרתי. הייתי אצל ענבר מאתמול, ובמוצאי שבת חזרתי לת"א כי היא מחר לומדת וגם אני.
"איפה מתן?" שאלתי
"הוא ישן אצל חבר שלו שמתחתן. וגם הוא היה אצלי השבת" אמרה בחיוך
"מגניב. בית לבדנו" חייכתי
"כן. ומחר אני נוסעת לבסיס" אמרה והוסיפה "אתה תוכל להקפיץ אותי מחר לתחנת אוטובוס?"
"בטח" אמרתי והבטתי על המסך של האיפון שלי.
השעה כבר 10 בלילה.

מאת: אהובה שלי
'לילה טוב אהובי'
-'לילה טוב אהובתי'

"נזוז לישון?" שאלתי את הדר, היא הנהנה בראשה והלכה איתי אל עבר המסדרון.
היא נכנסה אל החדר שלה ואני נכנסתי אל החדר שלי.
צחצחתי את שיניי והתלבשתי במכנס ספורט קצר ונכנסתי מתחת לשמיכה, ראיתי טלוויזיה.
הבטתי על האיפון שלי שהבהב , השעה 1 לפנות בוקר.
איך הזמן רץ.
טקטוק חלש הפר את השקט ששרר בבית.
"כן?" שאלתי והדלת נפתחה. הדר נכנסה אל החדר כשהיא לבושה בפיג'מה של הלו קיטי ושמיכת פיקה ורודה הונחה על כתפיה ועטפה אותה בערך כמו גלימה.
היא כנראה שמעה רעש והיא מפחדת.
"הדר, מה קרה?" שאלתי
"אפשר לישון איתך?" שאלה ונשכה את שפתה התחתונה, "כן בואי" אמרתי וזזתי מעט לצד ופיניתי לה מקום לידי.
"אני ליד הקיר" צחקה ונכנסה בין הקיר לביני.
"את עייפה?" שאלתי כשהיא התמקמה בנוחות ביני לבין הקיר
"מאוד. אבל אני לא נרדמת" אמרה בעייפות
"למה את לא נרדמת?" שאלתי
"אני לא יודעת" מלמלה והוסיפה "אני לא רגילה לישון לבד" חייכה
"אני אתקשר אל מתן שיבוא ייספר לך סיפור וילך?" שאלתי בצחקוק מהיר
"הלוואי" חייכה
"אני בטוח שהוא רוצה להיות כאן" אמרתי והדר צחקה וחיבקה את הדובי הבינוני שבחדר שלי, ונצמדה אליי. הוא הדובי של ענבר. כשאני לא נמצא בדירה והיא לפעמים ישנה כאן, היא מחבקת את הדובי הזה.
"לילה טוב" אמרתי וכיביתי את הטלוויזיה, ושמתי לב שהדר נרדמה.
צילמתי אותה ושלחתי למתן.
-'הילדה נרדמה חחחח'
'כפרה אני על הדבר הזה. תודה אחי' שלח אחרי 10 דק'

נרדמתי ובבוקר התעוררתי מהשעון המעורר שלי.
הדר התעוררה גם היא.
"אין לי כוח ללכת לצבא" אמרה בעייפות ועצמה את עיניה שוב ונשכבה לישון בחזרה
"בוקר טוב הדרי. יש לך מחויבות ללכת לצבא. גם אם את עייפה" אמרתי וטפחתי מעט על גבה וניסיתי להעיר אותה. היא לא התעוררה. היא היתה ערה, אבל היא לא רצתה לקום להתארגן.
"אני אתקשר אל מתן?" שאלתי כאיום
"הוא לא כאן, הוא אצל חבר שלו בראשון" אמרה
"קומי שמנה" צחקתי, היא עושה יותר בעיות מענבר! אם חשבתי שענבר היא מכונת שינה מהלכת, אז טעיתי!

האיפון שלי צלצל, אני הייתי כבר במקלחת, התקלחתי.
התלבשתי במקלחת במכנס ג'ינס כהה וחולצת טריקו אפור עכבר עם מעט שחור עם 3 כפתורים וקרדיגן שחור. אני לא אתלבש בחדר כי הדר עדיין שם.
שמעתי את הדר עונה לטלפון שלי.

"בוקר" אמרה הדר
"הוא במקלחת ענברי. מה נשמע" אמרה בקול ישנוני
"כן. אני היום נוסעת לצבא" אמרה בקול בשביל שאני אשמע
"כשהוא יצא מהמקלחת אני אגיד לו. ביוש" אמרה

יצאתי מהמקלחת והבנתי כבר שענבר התקשרה. אני אתקשר אליה מאוחר יותר.
"יאלה להתלבש" אמרתי והרמתי את הדר מהמיטה שלי והעפתי אותה אל החדר שלה.
הנחתי אותה על המיטה שלי וציוותי עלייה להתלבש
"אם את לא לבושה עוד חצי שעה אנחנו ככה יוצאים, מובן?" שאלתי
"כן המפקד" צחקה
"אני שמח. אני ארד למטה לקנות לנו קרואסון, סיימי להתארגן" אמרתי ויצאתי מהדירה בשביל לקנות לנו קרואסונים וקפה.
עליתי בחזרה לדירה ולשמחתי הרבה הדר התלבשה וכבר הסתרקה והתאפרה.
"אני מאורגנת" הכריזה הדר ויצאה מהדירה ביחד עם התיק הענקי שלה.

נכנסנו למכונית שלי ונסענו אל עבר התחנת אוטובוס.
"שבוע טוב הדרי, לא שכחת כלום?" שאלתי
"כלום. תודה רבה עומקי! שבוע טוב" אמרה ונשקה ללחי שלי ויצאה מהאוטו.
המשכתי לנסוע כי ראיתי שהאוטובוס בדיוק היה מאחורי.
הדר עלתה על האוטובוס ואני הרשתי לעצמי להמשיך בנסיעה בטוחה ורגועה.

נקודת מבט הדר-

עבר עליי שבוע טעון. עליות, מורדות.
ירדתי מהאוטובוס בבסיס ולשמחתי ראיתי את אביב. כמה התגעגעתי אליו!
"אביבוש! תסתובב" אמרתי ואביב הסתובב
"הדרי, שנים לא ראיתי אותך" אמר אביב בחיוך
"מה נשמע" שאלתי בחיוך
"לא הרבה, הנה שוב חוזרים לכאן" צחק
"כן. מאור ואור נשארו לחופשה בבית" חייכתי
"רק אנחנו כאן?" שאל
"כן, ומעיין באילת" אמרתי
"איך היה באילת?" שאל
"כיף, הפתעתי את מתן. הוא לא ידע שאני באה לשם" הסברתי
"נסעת לשם עם תומר?" שאל
"יאפ. התחברנו לאחרונה" הסברתי לו ונכנסנו אל החדר של אביב
"אני שמח" אמר והניח את התיק הענקי של הצבא על המיטה שלו.
"נלך לחדר אוכל?" שאל, הנהנתי בראשי והנחתי גם אני את התיק של הצבא על המיטה שלו.
לא דיברתי עם מתן מאתמול. מעניין אם הוא חזר אליי.

התיישבנו לאכול ארוחת בוקר, אני לקחתי מעדן ואביב אכל חביתה.
הבטתי איפה תומר ונטשה, אבל הם לא פה.
היום לתומר יש יום הולדת…

אל: תומר
-' היום יום הולדת לתומר! הרבה מזל טוב אושר בריאות והצלחה.'

יצאתי מידי חובה.

אל: אהובי
-'בייב… בוקר טוב, אני אוהבת אותך'

"נזוז לאפסנאות?" שאל אביב, הנהנתי בראשי והלכתי איתו.
אותי סינג'רו והוא הלך לעשות עבודות אחרות בבסיס.

הגעתי ב6 לחדר שלי והכנתי לי מנה חמה. אני לא רוצה לאכול את האוכל של הבסיס היום..
הלכתי אל המקלחות והורדתי ממני את היום הארוך הזה..
התלבשתי בפיג'מה קצרה של טום וג'רי והלכתי לחדר של אביב.
קיבלתי הודעה בטלפון !! :))

מאת: אהובי
'קטני שלי. בוקר טוב, או צהריים טובים, אני אוהב אותך'
-'בייב מתגעגעת ומצטערת על אתמול :-('
'את לא צריכה להצטער יפה שלי. זה עבר'
-'אני כן צריכה.. אני עכשיו בבסיס ואתה בבית, ישן כפיות עם חבר שלך'
'חחח היה כיף. אבל אין כמוך. איך ישנת?'
-'ישנתי מעולה. טיפה לא נרדמתי אבל זה עבר'
'למה לא נרדמת?' שאל בדאגה
-'לא יודעת.. :(. אבל בסוף השתעממתי ונרדמתי'
'אני יודע.. עומרי סיפר לי.. הוא שלח לי תמונה שלך חחחח'
-'מה?!?!איזה?!'
'שלך ישנה. בייב את יפה'
-'תשלח לי!!'
הוא שלח לי את התמונה , התמונה לא מכוערת אבל למה הוא שלח את זה :_((
'בייב אני עף לעבודה, נדבר בערב. תשמרי על עצמך. אני מתגעגע'
-'אוף בייב עכשיו עצובה :-(. היא מתגעגעת אלייך'
'אני יודע קטני שלי..'

סיימתי לאכול וראיתי שהשעה 10, הזמן עבר לי מהר. הספקתי לראות סדרה באיפון.
החדר היה ריקני.
אני שונאת להיות לבד פה.

התקשרתי אל אביב, אני מקווה שהוא בחדר שלו עכשיו
"אה הדר" אמר בשמחה
-"רוצה לעשות ביקור חדרים?" צחקתי
"אני בדיוק מתקלח, אני מסיים ואני בא" אמר
-"יופי יש לי ממתקים" אמרתי בצחקוק קל
"אני רץ" אמר בשמחה

הוא נכנס אל חדרי אחרי חצי שעה, העברנו את הזמן עם סדרה מצחיקה שאין לי מושג איך קוראים לה.. אכלנו חטיפים והגיעה השעה של כיבוי אורות
"אני אזוז לחדר שלי, אני חושב שלירון שם" אמר אביב וקם מהמיטה שלי
"אני אהיה לבד" אמרתי בהתלוננות והוספתי "אפשר לבוא אליכם?"
"ברור שאפשר. את ישנה אצלנו?" שאל
"אפשר? זה לא מפריע לכם?" שאלתי
"זה לא מפריע" חייך והוסיף "אולי זה יפריע למתן שישנת איתנו" אמר בהיסוס
"אבל אני לא רוצה לישון לבד" אמרתי בהתלוננות
"בואי, אני מחכה לך" אמר ועזר לי לקום מהמיטה ולסחוב את השמיכה ואת הכרית שלי
"זה לא מפריע לכם, בטוח?" שאלתי
"הדר, את כמו אחותי, ברור שזה לא מפריע לי. יאלה בואי" צחק
"אני יכולה לישון כאן. לבד, בודדה" אמרתי בחיוך
"יאלה בואי" אמר והוציא אותי מהחדר

נכנסנו אל החדר של אביב ושל שאר הבנים.
נשכבתי במיטה של מאור, והסתכלתי על הטלוויזיה שבחדרם.
לירון עדיין לא היה בחדר. הוא היה בשמירת לילה.
מתני התקשר אליי סוף סוף.
אביב יצא מהחדר לדבר בטלפון ואני נשארתי לבד. רק בחדר שלא שלי.

~"קטן" אמרתי בשמחה
"קטני שלי" אמר וצחק
~"אני מתגעגעת אלייך"
"גם אני מתגעגע אלייך" אמר
~"איך היה לישון אתמול עם אביעד?" שאלתי
"אחלה, הוא לא נגע בי עם הידיים הקרות שלו" אמר בטון שאומר שהוא לא כמוני חחחח
~"אבל אתה תמיד חמים כזה" אמרתי בהתגוננות. תמיד בלילה כשאנחנו נכנסים לישון אני מכניסה את הכפות ידיים שלי מתחת לחולצה שלו בשביל לחמם אותן. ואת הכפות רגליים שלי אני מכניסה מתחת לרגליו בשביל לחפש חום. להתחמם.
"איך בבסיס. את הולכת לישון בקרוב?" שאל
~"כן עוד מעט. אני לבד היום בחדר"
"ואיפה מעיין? וזוהר?" שאל, הן בחדר השני
~"בבית, כולם לקחו חופש. אפילו תומר" צחקתי
"כן. יש לו יום הולדת, הוא אמר ששלחת לו ברכה" אמר מתן
~"כן." אמרתי ובדיוק אביב נכנס לחדר ואמר "לילה טוב"
הרחקתי את האיפון מעט ואמרתי "אביב אני מפריעה לך עם הטלפון?"
"לא, זה לא מפריע לי, אני גם ככה לא אשמע עוד מעט" צחק
צחקתי גם אני וחזרתי לשיחה.

"למה שתפריעי לו?" שאל מתן ללא הבנה
~"אמ.. אתה תכעס עליי?" שאלתי בחשש
"תלוי" אמר
~"אני ישנה בחדר של מאור. אבל מאור לא כאן. וגם אור" הסברתי
"אז מי שם?" שאל ללא הבנה
~"רק אביב" אמרתי מיד
"הדר, תחזרי לחדר שלך" אמר
~"מתני אנחנו לא ישנים באותה מיטה" צחקתי והוספתי "אני מפחדת לישון לבד, אם ייכנס מישהו לבסיס?"
"אף אחד לא ייכנס לבסיס" אמר
~"אני מפחדת לישון לבד" אמרתי בקול עצוב
"לכי תשני עם חברות אחרות בבסיס" אמר
~"החדרים שלהן רחוקים משלי" אמרתי
"לכי תשני עם המפקדת שלך" אמר
~"איכס לא!" אמרתי מיד
"מה איכס? תשני אצלה. היא המפקדת שלך. היא נחמדה תומר אמר" אמר מתן
~"היא תצחק עליי, ממש לא!" אמרתי בכעס
"הדר." אמר בקול נוקשה
שתקתי.
"הדר אני אוהב אותך. ואני בסה"כ רוצה שתשני בחדר שלך. לא בחדר של גבר" אמר
~"אתה סומך עליי?" שאלתי
"כן" ענה בלי שום היסוס
~"אני אשן כאן ומחר אחזור לחדר" אמרתי
"טוב. לילה טוב אהובה שלי. תדברי איתי מחר כשתקומי" אמר
~"טוב. לילה טוב" אמרתי וסיימנו לדבר.

השיחה הסתיימה טוב, אבל עדיין לא הרגשתי מסופקת עם השיחה הזאת…