תנו לגדול בשקט ~פרק 1~

זה התחיל בעוד סתם יום ראשון רגיל ,אני שונאת ימי ראשון ,
הלכתי לבית ספר ,היה חם ,ראיתי ילדים קטנים משתוללים בדשא ומשפריצים מים ,
אנשים ממהרים לעבודה ,סתם עוד בוקר רגיל .
חכיתי לרומי ,חברה שלי שתרד שנלך לבית ספר.
"היי" היא אמרה לי
"הי ,מנשמע?" שאלתי ,אני פשוט מתה עליה ,היא הילדה הכי יפה שאני מכירה
"מצויין "
צעדנו בדרך לבית ספר ,חושבת עד כמה קשה יהיה היום שלי היום ,אווח למי יש כוח למתמטיקה על הבבוקר ?!
"תגידי דיברת עם גיא היום" ? היא שואלת
"לא ,למה"? עניתי
"סתם ,נראה לי הוא חיפש אותך אתמול"
גיא הוא אחד הידידים הטובים ביותר שלי ,אני מכירה אותו בערך מכיתה א' ,הוא יודע עלי דברים יותר ממה שאני יודעת על עצמי ..
הגענו לשער ונפרדו דרכנו ,היא בדרכה למעבדה ,ואני בדרך לעוד שיעור משעמם של מתמטיקה.

'למקרה שעדיין לא הסברתי על עצמי ,לי קוראים מור אני בת 15 וחצי ,יש לי אחות קטנה ואח גדול ,ואמא ,אבא שלי נפטר שהייתי בת 5 בערך ,בתאונת דרכים ,מישהו נכנס בו עם האוטו ,אני גם הייתי בתאונה הזאת ויצאתי רק עם צלקת על היד,לעומת זאת אבא שלי נפטר , . אני בכיתה י' ,והחיים שלי דיי נורמאלים ,אני חושבת..
פתחתי את הפלאפון ,יש לי הודעה ,מגיא
" מור מה איתך ,לאן נעלמת ?"
" לא נעלמתי ,אני כאן .מה קרה ?"-שלחתי וסגרתי את הפלאפון.,
'מור ,את איתנו ?!" -המורה העיר אותי ממחשבותיי
"כן".עניתי בעצבנות .
"יופי ,אז תפתחי בבשיעורי בית ,ותעני לי בבקשה על השאלה",.
אמרתי כבבר שאני שונאת מתמטיקה !?
הדלקתי את הטלפון
הודעה מגיא :
"נעלמת נעלמת ,תקשיבי צריך להיות לנו דיבור ,משהו נורא קרה ."

אם גיא אומר שמשהו קרה,כנראה באמת משהו קרה .

***
נפגשתי עם גיא בהפסקה ,
"שלום לנעלמת ." הוא אמר
"היי" עניתי ,"מה קרה "?!
"סתם רציתי לראות אותך ,אז הלחצתי אותך קצת ..את לא כועסת כן?"
רציתי להרוג את הגיא הזה ,בגללו קיבלתי הטפות מהמורה למתמטיקה.
"ואוו,מישהו רוצה למות היום," עניתי.
הוא צחק."נסי אותי" אמר
אני לא יודעת איך ,אבל הלכנו מלחמה ,איכשהוא הגענו לתנוחה לא הכי "צנועה".
הדלת נפתחה ,ועדי הייתה בפתח ,עדי שבמקרה היא החברה של גיא ,ואחת החברות הטובות שלי.