הגיבור הלא מוגדר – פרק 1
"טרררררררררר טרררררררררר" התעקש השעון המעורר.
"לא תנצח אותי הפעם" חשבתי לעצמי תוך כדי חבטה עזה בשעון המעורר עם החפץ הראשון שהגיע ליד שלי, במקרה זה, החתול שלי.
נדמה היה שלחתול אפילו לא אכפת.
התייאשתי למחשבה על עוד יום בבית ספר שבו צוחקים עלי וכחטא על פשע – הבדיחות בכלל לא מצחיקות!.
יש לי את כל הסיבות הטובות בעולם למה לא להיות מקובל בבית ספר:
1) אני טוב יותר מידי במתמטיקה, אסטרונומיה, פיזיקה ומדעים.
2) אני עולה חדש מליטא. זה מקום שלא מכירים או מכירים בתור "רוסיה".
3) אני בלונדיני ולכן אני נחשב לטיפש בגלל סטיגמא מטומטמת.
4) אני ממש גרוע בכדורגל, כדורסל, בייסבול וכל משחק כדור אחר. הדבר היחידי שאני באמת טוב בו זה ריצה. זהו.
למזלי אני לא העולה החדש היחידי. יש גם את אדם. הוא אומנם ותיק כאן אבל הוא מגיע מסן-מרינו. אין לו מבטא אבל מידי פעם הוא משלים מילים בעברית דרך איטלקית.
בליטא היה לי חבר בשם ג'ון. הוא היה בריון ושרירי במיוחד. מה שאהבתי אצלו זה אפילו שאני חנון ולא מקובל, הוא היה חבר טוב שלי. בליטא אף אחד לא הציק ל"חנונים".
לצערי בישראל זה לא כמו שבבית ספר בליטא.
…
אלון חיכה לי בבית ספר. מגובה בחבורת בריונים ואגו שנמצא מעל לפסגת האוורסט.
"אויש,זה לאון, מהר כולם, תחביאו את הוודקה. הוא יקח את זה מכם" הוא אמר. חבורת הבריונים שלו התפקעו מצחוק ולפתע יכולתי להישבע שראיתי את אחד מהם נושף אש. כנראה שזה סתם יצירה פרי דמיוני.
"אתה בכלל יודע איפה זה רוסיה?" שאלתי.
"ברור" אמר אלון.
ידעתי שזה לא נכון. הוא לא יזהה אפילו את ישראל במפה. גם אם זאת מפת ישראל.
"זה… איפה שגרת!" אמר אלון כאילו הוא ניצח עכשיו בשעשועון טריוויה.
"מדהים" אמרתי.
"מה?" הוא שאל "אתה לא מכחיש?".
"מה, אני רוסי מה – KGB" אמרתי.
"באמת?" שאל אלון.
"ניסיתי להסתיר את זה שאני סוכן סמוי מה – KGB" אמרתי "איך עליתם עלי? אני אצטרך להשמיד אתכם".
אלון היה היחידי שהחוויר אבל לא נדמה לי שהאחרים לא פחדו, אני חושב שהם בכלל לא הבינו.
"אתה רציני?" הוא שאל.
"בטח" אמרתי.
"זה מסביר את המבטא הרוסי שלך" אמר אלון "אני גאון, אני צריך לקבל פרס נובל".
"גם לאנשים רגילים ברוסיה יש מבטא רוסי" הרגשתי שאני חייב להגיד את זה.
"אתה עכשיו מנסה לגרום לי לשכוח אה?, עלי לא תעבוד עם היפנוזה או מוחקי זיכרון שנתנו לכם" אמר אלון "גם לי יש כוחות". הוא נופף לעברי עם היד שלו כאילו הוא מחזיק חרב וכיוון עלי :"אני מזמין אותך לדו-קרב".
"מה החוקים?" שאלתי.
"עד המוות" אמר אלון בחיוך מטריד.
"ו… איך אני גורם לך למוות?" שאלתי. ניסיתי לעשות חיוך מטריד של פסיכופת רצחני אבל אני מאמין שיצא לי מבט של משהו שמצטלם לתמונת מחזור.
"איך שבא לך" אמר אלון.
הוא רץ אלי עם מבט של רצח טהור אז אני עשיתי מה שמכונה "ויברח".
…
חשבתי שזה מזל טהור שהם לא יודעים שהשם האמיתי שלי הוא לאונס.
…
אדם היה במקום הסודי שלנו. מתחת למדרגות היה מין משטח שמסביבו עצים ובפנים ריק. רק אדמה. ניתן להיכנס אליו רק מנקודה אחת. מאחורי הקולר והחלק הכי כייפי – אם אתה לוקח את הצינור של הקולר, מכניס משהו דוחה ואז נושף, זה משפריץ על זה ששותה את הדבר הדוחה.
בכל מקרה, במקום הריק הזה שמנו כיסאות ושתלנו כמה פרחים שיהיה יפה להיות שם. זה היה המקום הסודי שלנו.
"התחלה קשה" אמרתי.
"אבל זה לעולם לא חשוב איך התחלת, אלא איך תסיים" השלים אדם.
"יפה מאוד" אמרתי.
"אני לומד" הוא אמר.
שמעתי רשרוש מוזר בין העצים.
המשך יבוא…
תגובות (5)
אני מציעה לך את השם חדש בישראל
אני אבין אם לא תקח
נ.ב
אני רוסיה אם תצטרך עזרה אשמח
אני מציעה לך את השם חדש בישראל
אני אבין אם לא תקח
נ.ב
אני רוסיה אם תצטרך עזרה אשמח
הסיפור שלך מאוד יפה, הרעיון מעניין ותיאורים שלך מאוד טובים.
השתמשת יפה בסימני פיסוק אבל לדעתי אתה צריך להוסיף עוד .
רעיון לשם – ברוסיה זה לא ככה.
מחכה להמשך (:
ברצינות?!?!?! קראת רק חמש פעמים את פרסי ג'קסון?!?!?! צ'קצ'קצ'ק (ציקצוק בלשון)
אני קראתי את זה יותר משלושים פעמים (ואני ממש לא מגזימה)
סיפור ממש חמווד…
ווואו, ממש יפה :) בטוח שאני קרואת הכל עכשיו