"אספי" – הקדמה

אוסקר כונה "אספי". יותר נכון הוא כינה את עצמו "אספי". הוא חיבב את הכינוי הזה "אספי".
לאוסקר היו כמה דברים מאוד מיוחדים ולא שגרתיים בחדר.
הכל היה מסודר באופן על-טבעי. היו לו מגוון צנצנות עם מדבקות שהיו מיושרות בזווית מאוד מסויימת עם כתב בעט כחול מאוד מוקפד אך בלתי קריא.
בכל צנצנת היה דבר אחר.
באחת מהצנצנות היו ציפורניים משנת 2009. באחרת היו זבובים שתפס בשנת 2010. באחרת בדלי סיגריות שמצא זרוקים בשטח ללא עישון משנת 2007.
אוסקר אהב סדר. הוא שנא שמפרים חוקים. למעשה, הוא התחרפן כל פעם שראה הפרת חוק.
היה לו גם ספרון קטן שהיה חלק משרשרת שאוסקר ענד תמיד. בספר היו מופיעים פרצופים והרגש המופיע בהם.
אוסקר לא ידע לקרוא פרצופים. אוסקר לא הבין רגשות.
אוסקר תהה תמיד מדוע העולם שבחוץ מתנהג כמו שהוא מתנהג? למה הוא מפר את הסדר.
אוסקר היה יכול לענות לך על כל שאלה מדעית. הוא היה מסביר לך את תורת הכאוס, את ההיסטוריה של הפרנציום ואפילו על החגורה של אוריון.
הידע שלו לא כלל כל דבר שלא היה ניתן לבטא כמשוואה. מכאן אפשר להבין שהמילה "אהבה" הייתה זרה לאוסקר.
הוא הרגיש אהבה אבל הוא לא באמת ידע מה זה אומר. הוא לא ידע איך לבטא את זה.
אוסקר כינה את עצמו "אספי" לאחר שגילה שהוא לוקה בתסמונת בשם "תסמונת אספרגר".
המילה "אספרגר" הטרידה אותו. הוא לא אהב אותה. הוא העדיף לכנות את עצמו "אספי".
היה לו משהו כנגד האות ג'. היא הטרידה אותו והציקה לו כמו אחד מהזבובים שתפס בשנת 2010.
אוסקר התעורר בבוקר. כרגיל. בשעה שש.
הוא לבש חולצה בצבע צהוב כיוון שהיה יום שני.
לכל יום יש צבע מיוחד בשבילו.
הוא לבש את התחתונים המתאימים ליום שני יחד עם המכנסיים של יום שני.
הוא אכל את ארוחת הבוקר הקבועה של יום שני – 100 גרם בדיוק של דגני בוקר.
אמו של אוסקר ליטפה אותו ונתנה לו נשיקה.
הוא אומנם לא חייך אבל בתוך המוח שלו הוא חייך. הוא לא ידע איך זה.
הוא אומנם הרבה פעמים עיווה באופן מלאכותי את פניו ושינה את פיו לצורת סוגריים אבל זה לא באמת עשה בו משהו.
אוסקר היה בן 16. הוא היה בעל עיניים חומות ושיער חום ועל זה הוא שמח. הרוב בעלי עיניים חומות ושיער כהה.
הוא היה בעל תסמונת אספרגר יחסית קשה.
כל דבר חדש הפריע לו. הוא היה יכול להתמודד עם דברים חדשים רק בדרך אחת. ללכת לפינה, לטפוס את הראש עם ידיו ולרדת איתו למעלה ולמטה.