רוח – פרק 3

שכבתי במיטה עצבנית ומתנשפת.. חשבתי על מה שקרה.. הרגשתי שפגעתי באבא והייתי צריכה לעצור ברגע מסויים.. אבל גם הוא ממש עיצבן אותי.. כל מה שאמתי עליו זה נכון, חוץ מזה שאני שונאת אותו.. הוא באמת תמיד מקבל החלטות לבד וכמעט אף פעם לא שואל אותי.. אבל אני עצבנית מידי מכדי ללכת להתנצל.. אז פשוט הלכתי לישון..
למחרת בבוקר ירדתי למטבח ואבא היה שם ..לקחתי צלחת ושאלתי מה יש לאכול.. אבל הוא לא ענה ..
"מה אתה עכשיו לא מדבר איתי כאילו?!" שאלתי
הוא לא ענה.
"טוב אני מודע שקצת הגזמתי עם הצעקות אתמול.." ניסיתי לפתח שיחה
"קצת הגזמת?! ג'ולי.. אני ממש מאוכזב ממך ." סוף סוף הוציא מילה מפיו.
"טוב אבא. אני מצטערת..אתה סולח לי..??" שאלתי בקול מתחנן
"שזה לא יחזור על עצמו.." אמר "איך את לא מבינה שאני בסך הכל דואג לך ?!…אני מבין שזה קשה לך להיפרד מכל החברים אהל אני רק רוצה שיהיו לנו חיים טובים יותר.." אמר בעודו מגיש לי לחת מלאה פנקקים.
"בסדר. אני צריכה לאצת….ב י! " נתתי לו נשיקה ויצאתי מהדלת. אליס חיקתה לי
"הי!"
"הי…"
"מה קורה?"
"בואי נשב שנייה" אמרתי. ישבנו בספסל שהיה קרוב לתחנת האוטובוס.
"תקשיבי אני עוברת דירה."
"לאן?"
"לבריליץ'.."
"מה?! אבל זה רחוק מפה… זה בכלל לא במרילנד.. מה תעברי בצפר??"
"כנראה… אבא מצא עבודה שם ואנחנו קונים שן בית.."
"מה עוברת בצפר??!! מה זה השטויות האלא !! עכשיו אני קושרת אותך מהידיים ומהרגליים לספסל.. ככה את נוטשת אותי..?"
"כן, גם אני לא רוצה לעבור אבל זה הכל אבא.. וגם עד שהתחיל להתפתח לנו משהו עם ג'רמי.."
" כןן..ואיי!! באסה לך.."
"טוב. יאלה . בואי נלך.. אנחנו עומדות לאחר.."
כבר בהפסקה של 10 כל השכבה ידעה על המעבר..
ג'רמי ניגש אליי בהפסקה ואמר שהוא רוצה לדבר איתי. אליס צחקקה לה בצד, ועשתה לי סימן עם הידיים של שתי אנשים מתנשקים.. גלגלתי את העיניים והלכתי איתו..
ישבנו בספסל רחוק מאחורי הבניין של בית הספר ..
"זה נכון? מה שאומרים? " שאל כנראה על המעבר..
"כן.."
"למה את עוברת.?" שאל
"אבא שלי מצא עבודה טובה בבריליץ'..וזה יהייה רחוק לו לנסוע כל יום.."
"ככה את עוזבת אותי.." לא ידעתי עם הוא שואל או קובע עובדה.
"כנראה.." הסמקתי..
הוא שתק כמה שניות וגם לי לא היה מה להגיד..
"איזה יום מאכזב.. תכננתי להציע לך חברות היום.."
" ומה מפריע לך לעשות את זה עכשיו?"
"את עוברת. לא?"
"אז מה.. נוכל להיות חברים בימים האחרונים עד שאני אעזוב…או שכבר לא מתחשק לך להיות חבר שלי?!" שאלתי בעוקצנות.
"את רוצה להיות חברה שלי יומיים ואז ללכת?? ולשבור את הלב שלי.. בלי לתת לי זמן להתרגל למחשבה שאת עוזבת אותי??"
"נשמע לא רע.." צחקתי "אבל זה לא יומיים זה יותר… טוב אתה מציע לע חברות. או לא?!"
"אהה..ככןן..שחכתי לגמרי." אמר (בציניות) " רוצה להיות חברה שלי??" עכשיו הוא אמר את זה בשיא הרצינות.. והסתכל לי בעיניים..
" נדמה לי שכן.." עניתי
ואז הוא התקרב אליי. ושפתיו נגעו בשפתיי.. פרפרים מלאו את גופי.!!