פרידה עצובה מתוקה

היא הרימה אליו אל מבטה
מנסה להעביר את התחושות שלא יכלה להעביר לו במילים.
יד אחת מתרוממת, עוטפת את לחיה.
מקפיאה בחמימותה את המילים אשר השתוקקו להתפרץ.
"אני מחבבת אותך" היא חשבה.
ידו השניה מרימה לאט את סנטרה, עד שעיניהם נפגשו.
הוא מסתכל בה, ורק בה.
בוחן כל תו בפניה המושלמים מדי לדעתו.
"למה התאפרת? את יותר יפה בלי כל ההצטבעות הזו"
"כדי להסתיר את הפגמים"
"אני רוצה לראות אותך כמו שאת, תורידי את האיפור.."
"לא.. עדיף ככה"
"אז אני מוריד אותו"
והוא הוריד, שכבה אחרי שכבה, מקלף את ההתנגדות שבאה בעקבות דבריו.
והוא ממשיך ללטף את פניה עם המטלית הלחה,
עובר ללחי.. לעיניים… לשפתיים.. גולש למטה לסנטר.
ולבסוף היא עומדת מולו, מרגישה עירומה מעט.
"הביטי בי" הוא לוחש לה
והיא מביטה.
בהתחלה בפחד מה, בגלל היחשפותה.
ולאחר שגילתה את המבט המעריך בפניו, קצות שפתיה מתחילות להתעגל כלפי מעלה ועיניה מחייכות.
"מתי תביני שאני אוהב אותך בכל מצב?"
הוא מושך אותה אליו לחיבוק ארוך וחמים,
והיא מתרפקת עליו כעל המשענת היחידה שלה בעולמה.
"אני אתגעגע אליך.."