זוויות של חיים

מהזווית האופטימית, אלי ומולי הם זוג נהדר. הם אוכלים יחדיו את כל הארוחות, ואפילו לא צריכים להשתמש במילים כדי להבין אחד את השני ברוב הזמן. חוץ מ"תעביר לי את החומוס",ו-"איפה המפתחות של האוטו?", היו חייהם מלאי שתיקות נעימות ושלוות.
לכן, כולם כאחד הופתעו כאשר אלי ומולי החליטו להיפרד ולחיות בנפרד.
הפסיכולוג יעץ ללכת לטיפול זוגי, ולקחת עוד צ'אנס, אבל זה לא עזר.

מהזווית הפסימית, אלי ומולי הם זוג מזעזע. הם אינם מבלים כמעט אחד עם השני חוץ מזמני האחרוחות, וגם אז הם לא מדברים ביניהם ומשתמשים בכמות מינימלית של מילים כדי לתקשר ביניהם כגון:"תעביר לי את החומוס", ו-"איפה המפתחות של האוטו?". חוץ ממילים בודדות, היו חייהם אפופים בשתיקות קודרות ומאיימות. לכן, אף אחד לא הופתע כאשר אלי ומולי החליטו להיפרד ולחיות בנפרד.
הפסיכולוג יעץ לעשות זאת, ויפה שעה אחת קודם.

מהזווית הריאלית, אלי ומולי הם זוג כמעט רגיל. הם מבלים מדי פעם זמן איכות ואוהבים את הדממה. כשהדממה קצת מציקה, כמו בארוחות,הם מנסים לתקשר ביותר מילים. למעשה, אלי ומולי הם חירשים, ולפעמים עם תנועות השפתיים ושפת הסימנים, יוצאות גם הברות מהפה, שמתחברות למילים ומשפטים בודדים שפעם נהגו להגות הרבה, כגון:"תעביר לי את החומוס", ו- איפה המפתחות של האוטו?". חייהם היו מלאים בשתיקה תמידית אך זה לא הפריע להם.
הם בכלל לא התגרשו. אלה רק הלשונות הרעות שבעיירה.
הפסיכולוג שלהם הוא בכלל לא פסיכולוג כמו שאנשי העיר חשבו. קוראים לו גבי, והוא עוזר מיוחד שמדבר בשפת הסימנים ועוזר לבני הזוג לפתור בעיות ריאליות בחיי היום יום שלהם.

אנו מודעים לעובדה ששמועות לא בהכרח נכונות, אבל לפעמים צריך שיהיה מישהו שיזכיר לנו את זה.
בבקשה, לפני שאתם שופטים בן אדם- תבררו שהדברים ששמעתם אכן נכונים ואמיתותם לא מוטלת בספק.