שובה של אנבת פרק 18

בפרק הקודם:
הגעתי לקומה האחרונה וניגבתי את עייניי כדי שלא יראו שבכיתי.
תאליה וגרובר,חיכו לי.
"התרופה אצלך?"שאל גרובר
"כן היא אצלי עכשיו בואו נלך להציל את פרסי…………….."

הפרק:
עכשיו נסענו במונית.
כל הלך חלק עד שהגענו לפקק ענקי.
"אתה לא יכול לעקוף אותם?"שאל גרובר את הנהג
הנהג רק עשה לא עם ראשו ואמר:"אני חושש שאנחנו נהיה תקועים כאן במשך שעתיים."
"שעתיים?"אמרתי בפליאה:"לא,לא אנחנו לא יכולים להיות כאן שעתיים."
"זה אוו זה אוו שתלכו ברגל מה אתם מחליטים באיזה דרך תגיעו מהר יותר?"
הסתכלנו זה אל זה במשך כמה דקות והגענו להחלטה דמומה.
"ברגל"ענינו כולנו ביחד ויצאנו מהמונית.
התחלנו לצעוד במהירות בכביש עקפנו מכוניות שצפרו לנו בזו אחר זו.
אבל לא היה לנו אכפת נשאר לנו רק עוד 24 שעות להציל את פרסי ואולי אפילו פחות מזה.
אחזתי בתרופה בידיי כי לא יכולתי להשאיר אותה בתיק כי אם התיק יפול בחוזקה הבקבוק ישבר
וכל התרופה תישפך ולא יהיה לנו זמן ללכת להביא לפרסי עוד תרופה.
"תאליה אנבת,יש דרך קיצור בואו מכאן"אמר גרובר והצביע על איזשהו מקום שומם.
אני ותאליה הסתכלנו זו אל זו,ומשכנו בכתפינו,והלכנו אחרי גרובר.
גרובר לא הפסיק ךדבר שאם החטיפים שלו היו כאן הוא היה הולך מהר יותר.
ותאליה אמרה לו שאפילו שהוא אוכל את החטיפים שלו הוא הולך לאט.
חייכתי מעט כדי שיראו שאני שומעת אותם.
אבל אני חשבתי על המלחמה הנוראה שבדרך לכאן.
כל כך רציתי לספר את זה לתאליה וגרובר אך לא יכולתי כי אז היו הורגים
אותם ואותי.
למרות שכבר אמא שלי גילתה ואני לא ממש הייתי בסכנת מוות אוו אפילו בדרך לשם.
אז עם לא קרה לי כלום אחרי שאמא שלי גילתה.
יכול שאני יוכל לספר גם להם.
כן,כן אני יספר להם הכל על המלחמה והם יעזרו לי להתמודד אם הכול.
לא,לא אנבת את לא יכולה אמא שלך היא אלה ולכן הוא לא היה יכול להרוג אותה ואותך הוא לא הרג בגלל שלא סיפרת לה ממש ישירות אלא היא גילתה זאת בגלל שהיא חיטטה במחשבותיך.
ואת גרובר ותאליה הוא יכול להרוג בקלות אם אספר להם ו…..
"איי"אמרתי כי נפלתי על אבן והיא פגעה בראש שלי.
"אלים אדירים אנבת מה את לא שומעת שאומרים לך להיזהר מהאבן ?."אמרה תאליה
"כנראה שלא"אמרתי שקמתי על רגליי ושיפשפתי את ראשי הדואב,ובדקתי עם הבקבוקון לא ניזוק.
"כנראה שהייתי שקועה יותר מדי במחשבות"אמרתי לה
"בזמן האחרון את כל הזמן מלאה במחשבות וגם את נראית כל הזמן בדיכאון כזה.
כאילו שאת מגיעה למקום אחר,למימד אחר שאי אפשר להגיע אליו,וקשה לי לראות אותך ככה אנבת"
אמרה תאליה בצער.
"אני…….."אמרתי
אבל פתאום נהיה המקום מלא ערפל
"את רוצה לספר להם את האמת נכון יקירתי" אמר הקול…….
אבל לא זיהיתי את הקול הזה מי זה?