מוסר השכל
זה היה יומי הראשון בבית ספר חדש הכל חדש מורים ילדים וכמובן גם הבית ספר בהתחלה כולם נראו לי מוזרים וכיאלו סנובים והכל מלא ילדים התחילו לבוא אליי ולספר חי מלא דברים כיאלו שפתאום אני החברה הכי טובה שלהם שלא איכפת להם שאני חדשה ושהם לא מכירים אותי הם בכל זאת סמכו עליי ורצו שאני ידע עלייהם דברים .וזה נמשך מאז שהגעתי לבית ספר החדש עד היום ואין לי מושג איך טעיתי עם כל הילדים איך שפטתי אותם לפי המראה ולא לפי האישיות ועל זה מה שמעיד שלא צריך להסתכל בקנקן אלה במה שיש בו
תגובות (3)
לא כתוב משהו… ואין לי כל כך משהו טוב לומר לצערי.
אה, וחסר סימני פיסוק!
הסיפור הזה הוא שני משפטים.
למה? כי ספרתי שם נקודה אחת ומשפט ללא נקודה. כך, שמבחינת כמות משפטים, התגובה הזו ארוכה יותר מהסיפור שלך.
הכוונה:
להאריך קצת את הסיפור.
(פשוט זה נשמע כאילו ניסיתי להעליב, אבל התכוונתי שפשוט תאריכי את הסיפור.)