תאכילו את הפרנקנשטיין שלי-הקדמה
קוראים לי ארין,כן,כן שם קצת מוזר אבל הוא משלים את מי שאני:מוזרה בלי חברים.
אני איטלקית,יש לי ביטחון עצמי גבוהה מידי-וכשאני אומרת "מידי"אני מתכוונת לזה.
יש לי עור שזוף,שיער שחור כמו פחם,אני הולכת לחדר כושר ככה שיש לי גוף די חטוב,אני בינונית(בגובה) ויש לי חזה גדול(קצת יותר מידי).
וזה בכלל לא מוזר שאין לי חבר כי אני פשוט פריקית-זאת אומרת מתלבשת מוזר,נראית מוזר וזה שיש לי עיניים צהובות לא עוזר כל כך.
כשנולדתי היו לי עיניים צהובות בוהקות-כאילו הן בוערות.
וזה די מוזר-כלומר לשתי ההורים שלי יש עיניים חומות כהות.
יש לי אח קטן בשם בראד,הוא קטן ממני בשנה והוא פשוט קרצייה-אבל אחד הילדים הכי מקובלים בתיכון.
אני בכיתה י"ב-בת 18 ,ובראד מתחיל עם כל מיני ילדות מהכיתה שלי,לא נראה לי שיודעים שאני אחותו בכלל.
לחברה הכי טובה(והיחידה שלי) קוראים אמנדה.אנחנו מכירות מאז הילדות.
מעולם לא היה לי חבר-מעולם לא התנשקתי ואני בת 18,אני מודעת לבעיה.
ולא אני לא מדביקה מסטיקים על הלוקר,אני לא עד כדי כך מטורפת.
אבל היום בדיוק הגיע ילד חדש-קצת מוזר בדיוק כמוני.
ומה שהכי מוזר שאני מרגישה כלפיו משהו וזה נראה לי משהו רציני.
אבל איך אפשר לאהוב פרנקנשטיין כמוני.
—
חייה של ארין משתנים לאט לאט,והיא מגלה מי היא בעצם באמת בזכות חברה החדש- הארי.
היא תחווה שבירות לב,מצבים לא נעימים,מוות,רגשות נסערים,כעס ותצטרך להתמודד עם הרבה קשיים.
האם תשרוד את זה?מי הוא חברה החדש ומאיפה הופיע?
את זה תגלו בהמשך.
תגובות (1)
נשמע מה זה מעניין. את בדרך הנכונה! ותמשיכי כבר את הסיפורר