אל תלך,לא עכשיו פרק 1

פרק 1
7:00 בבוקר השעון המעורר שלי צילצל עם השר James Arthur – Impossible השיר האהוב אלי בעולם!! שהוא גם הצילצול שלי :)
קמתי ובחדר שלי היה מלא בלונים ופרחים ועוגנ על היידים של דניאל של שלוש קומות ואני למעלה
מבצק סוכר …
כל כך התרגשתי אני סוף סוף בת 18
כל כך רציתי לראות מה דניאל עשה לי …
ביימים האחרונים הוא כזה התרחק אז חשבתי שזה מהאירגונים הוא היה צריך לשחק אותה מרוחק חח אני אוהבת אותו !!
היום הסכמתי לעצמי לא לבוא אם תלבושת בכל זאת יום הולדת אז לבשתי את זה
http://62.90.138.233/blogim/blogyoung/images/3446239_5.jpg ועשיתי ביביליס בקצוות
סמתי איילינר שחור מסקרה אודם אדום ורוד התבשמתי ויצאתי מהביית עם הבלוני הליום שקשורים לי לתיק
הגעתי לבית ספר וכולם בירכו אותי במזל טוב וגם כאלה שלא הכרתי (הם כנראה הבינו מהבלונים)
הגעתי לכיתה הדלת הייתה סגורה ושמעתי כמה התלחששויות כמו "שקט" או "היא באה" והתחלתי להתרגש…
פתחתי תדלת וכולם צעקו לי "הפתעה!!!" וזרקו אלי מלא בלונים וקונפטי נכנסתי לכיתה וחיבקתי את כולם
משום מה דניאל ישב בצד וכשבאתי לחבק אותו הוא עשה כאילו לא שם לב והלך לאכול מהחטיפים…
חשבתי שהוא עדיין משחק אותה אז חייכתי
ליד המקום שלי היה מלא מתנות ובלוני הליום ושלט ענק שרשום מזל טוב מישלוש אוהבות מהחברות והידידים
היום הלך לי ממש כיף חוץ מדניאל שהמשיך להתעלם ממני הרבה והתחלתי לחשוד אבל המשכחתי לחשוב חיובי ולחשוב שהוא משחק אותה…
כשניגמר היום קיבלתי הודעה מדניאל שרשום בא "אני צריך לדבר איתך בואי היום בארבע לפארק לימון"
התחלתי להתרגש ולחשוב שהוא עושה לי משהו אז חזרתי הביתה להתקלח ולהתארגן התבשמתי ויצאתי מהבית ,הגעתי לפארק והוא ישב לו שם בפארק בספסל נראה שהוא חושב מה לומר לי…
באתי אליו וחיבקתי אותו והוא לא החזיר לי חיבוק שבאתי לנשק אותו הוא הזיז תראש …
אז שאלתי אותו "קרה משהו?" והוא ענה לי "שבי אנחנו צריכים לדבר"
הוא היה נראה רציני ודי מוטרד ישבתי והוא התחיל לדבר "מישל אני.. אני… לא יודע איך לומר לך את זה אבל… אנחנו נפרדים הייתי בשוק ודמעות התחילו להעלות לי בעניים הוא המשיך לומר ,אני הגעתי למסקנה שאני אוהב מישהי אחרת ושאנחנו כבר לא מתאימים וזה נגמר הוא אפילו לא הסתכל לי בעניים והלך משם כאילו לא היה פה בכלל ואני נשארתי שמה בשוק מנסה להקל מה קרה פה עכשיו ועלו לי מלא מחשבות בראש כמו מה עשיתי לא נכון או מי זאת זאת שהוא אוהב ולמה הוא לא אוהב אותי יותר ואז התחלתי לבכות כמו שלא בכיתי בחיים וחשבתי לעצמי איך הוא היה יכול לעשות לי את זה ביום הולדת שלי?!
פשוט ברחתי הביתה לא רציתי לדבר עם אף אחד נכנסתי לחדר שלי נעלתי תדלת והתחלתי לבכות שוב ופשוט נרדמתי קמתי אחרי שעתיים מדפיקות בלתי נפסקות בדלת שלי אלה היו אמא שלי אגם ונעמה מודאגות החלטתי לא לפתוח את הדלת חשבתי שזה יפסיק לבד אבל הם פשוט המשיכו אז שהתייאשתי וקמתי לפתוח את הדלת שפתחתי את הדלת רק נעמה ואגם היו שם ישר שפתחתי הם חיבקו אותי ואני התחלתי לבכות מחדש הם כבר שמעו מה קרה כנראה ממישהו אז נכנסנו לחדר שלי וסיפרתי להם הכול אגם הייתה בשוק לעומת נעמה שהייתה נראת מלאת אשמה
ואז נעמה פתחה את הפה והתחילה לומר משפטים שכל כך לא חשבתי שיגיעו ממנה מהחברה הכי טובה שלי
היא התחילה לספר "אני ודניאל שכבנו לפני חודש שנינו היינו שיכורים ולא שמנו לב וזה פשוט קרה בבוקר קמתי והבנתי מה קרה והתחלתי לבכות משני דברים 1)הבנתי שבגדתי בחברה הכי טובה שלי 2)הבנתי שהתאהבתי בו כשהוא קם הוא הבין למה אני בוכה והוא אמר לי שהוא אוהב אותי כבר שבוע לפני שזה קרה"לא הצלחתי להקל את כל מה שקרה ופשוט התחלתי לצעוק אליה ולבכות באותו זמן צעקתי לה מילים כמו "כלבה איך יכולת לבגוד בי ככה " ו"אני לא מאמינה אליך" ו "תעופי לי מהבית עכשיו!! " היא ישר קמה מהחדר שלי בבכי וברחה לבית שלה
באותו רגע הגעתי להחלטה שאני עוברת לקצה השני של העיר עם אגם ולא מעניין אותי כלום !