מכללת ויקטוריה-פרק 3 ~נערך~

לא יכול להיות. זה לא הגיוני! מה זה המקום המוזר הזה?! מחשבות רבות התרוצצו בראשי. הוצאתי את הטלפון במהירות מכיסי וחייגתי לאבי. לא הייתה קליטה. בלי לחשוב פעמיים,קפצתי במהירות מהטנק ורצתי לעבר המכללה. בכניסה קידמה אותי מנהלת "חביבה". "איחרת" אמרה. ככה לא מקבלים אורחת חדשה,אבל זה לא מה שעניין אותי כרגע. "ראיתי..אמא..טנק..פלסטיק" התנשמתי. "בואי חמודה,עשי מקלחת ואקדם אותך במשרדי. אני יודעת שקשה להתרגל ליער פה,זה קצת מפחיד,אבל אל דאגה-את מוגנת. אגב,שמי פלורסנדה" אמרה המנהלת. ידעתי שהיא לא תקשיב עכשיו אז הלכתי בעקבותיה. השביל היה ארוך ומפותל,מסביבו נשתלו לא מזמן,כך נראה, עצי ברוש. נכנסנו למכללה למסדרון עצום בגודלו. התלמידים במסדרון הלכו במהירות ממקום למקום ומדי פעם העיפו מבט לעברי. "למה כולם ממהרים?" שאלתי. אבל פלורסנדה כבר לא הייתה לידי. ממש "גאוני" וממש מוזר. כאילו אני אמורה לדעת לבד איפה נמצא החדר שלי. ניסיתי לפנות לכמה תלמידים ממהרים,אך לשווא. לא ידעתי היכן נמצאים החדרים,אז עליתי במדרגות הראשונות שראיתי. המסדרון היה עמוס דלתות,אז כנראה שהייתי במקום הנכון. מישהו נגע בכתפי בעדינות. הסתובבתי וראיתי תלמיד עם שיער ברונטי ועיניים חומות דבש מתסכל עליי בחיוך משועשע. "היי" אמר. "היי" החזרתי. "אני רוי. את חדשה פה?" שאל. "כן". "אז ברוכה הבאה. ורק לידע כללי,את במגורי הבנים" צחק. חייכתי. "בואי,אראה לך איפה מגורי הבנות". ירדנו שוב למסדרון ההומה תלמידים נמהרים רק שהפעם הסתכלו עליי במבטים בוחנים יותר. "היום מתקיים טקס פתיחת שנה.אל תבהלי מכל הרעש" אמר כאילו קרא את מחשבותיי. "לא היו אמורים לארגן את סידור המכללה לפני תחילת שנה?" שאלתי. "לא היה אפשר.פרצה שריפה וכל החופש עסקו בתיקון המכללה" לא שאלתי יותר. "לא יצא לי לשאול לשמך" אמר. "אלינור" עניתי. הגענו למבוא ארוך וצר עם דלתות רבות. "הנה,הגענו למגורי הבנות. חפשי את שמך על אחת מהדלתות. אסור לי להכנס,אבל אני רק רוצה לוודא שאת יודעת איפה נמצא חדרך." ראיתי שהוא התאפק לא להעלות חיוך. עברנו לאורך כל המסדרון והחדר האחרון היה שלי. נכנסנו לחדר לא קטן מידי, צבוע בגווני שמנת וכחול. הסתובבתי כדי להודות לו על שליווה אותי,אבל לפני שהספקתי,הוא הצמיד את גופו אליי ושפתינו נצמדו.