אולימפוס – הבן של זאוס – פרק 4

"אני יודע. לכן היום בערב אסיפת בוגרים" אמר דיימון. אסיפת בוגרים זה כמו מועצת תלמידים רק שפה המנהלים- דיימון וקייט בוחרים מי יהיה באסיפה ומי לא. כל המורים והמדריכים נמצאים שם וגם נציג או שתיים מכל אל- כלומר הבן/בת שלו. את התלמידים בוחרים לפי כמה דברים – כמה זמן הם היו בפנימייה, ואם הם אחראים או לא והכי חשוב זה אם הם מסוגלים לשמור סוד. סאם, שון ליאה ואני באסיפה. הסיבה העיקרית שהזמינו אותנו להצטרף זה כבוד כי אנחנו הילדים של האלים הבכירים אבל אנחנו גם עונים על הקריטריונים… על חלקם לפחות. (חוץ מסאם, אולי) אני לומד בפנימייה כבר 11 שנים ואומרים לי שאני די אחראי, סאם לומדת בפנימייה 9 שנים והיא הכי אחראית שיש, והיא גם שומרת סודות ממש טוב.. ציינתי את זה כבר? ליאה ושון בפנימייה רק 5 שנים אבל הם שומרים סודות די טוב למרות שהם עושים מלא שטויות. אפשר לומר שהשגנו את מקומינו ביושר באסיפה. כשארוחת הערב נגמרה ליוויתי את סת לחדר שלנו ואז הלכתי עם סאם ליאה ושון לאולם כנסים. אולם הכנסים זה חדר גדול שבדרך כלל האסיפת בוגרים מתכנסת בו או סתם כשישי איזה אירוע אז עושים אותו כאן. נכנסנו לאולם והתיישבנו במקומות הקבועים שלנו. כולם כבר היו שם.
"עכשיו כשכולם פה אפשר להתחיל באסיפה" אמר דיימון, הוא העיף מבט בכיסא הריק של אלכס בראון והמשיך לדבר.
"בשבועיים שלושה תלמידים מתים. שניים מהם יום אחרי יום. אתם בטח מסכימים איתי שמשהו מוזר קורה פה" אמר דיימון וכולם הנהנו.
"מה קורה כאן לדעתכם?" שאלה קייט. שתקנו כמה שניות.
"לפני שנגיד מה קורה כאן. אם אפשר, אני רוצה לדעת יותר על איך הם נרצחו" אמרה ליאה בשקט. נשמעו כמה מלמולי הסכמה.
"טוב. הראשון- אריק דארן. הפעם האחרונה שמישהו ראה אותו הייתה יומיים לפני שהודעתי שהוא נעדר. הוא בא אלי לבקש רשות לצאת לאיזה אירוע משפחתי ותלמידה אחת מסרה לי שהיא ראתה אותו יוצא מהשער של בית הספר. שבוע אחר כך מצאנו אותו מת." אמר דיימון.
"וליסה?" שאל תלמיד אחד בן אפולו.
"הפעם האחרונה שראו את ליסה הייתה כשהיא באה להיפרד ממני לשלום. המשפחה שלה עברה דירה והם הזמינו אותה לבוא לראות אותו. כמה ימים אחר כך גם היא מתה." אמרה קייט.נורה אדומה נדלקה לי בראש. יש משהו מפחיד בשני המקרים האלה… הם.. דומים מידי.
"ואלכס?" שאלתי, ושמתי לב שהקול שלי קצת רועד.
"הוא הלך לתחרות למחוננים, היא הייתה אמורה להתקיים היום בערב" אמר דיימון. חיברתי את שלושת המקרים המזעזעים בראש והגעתי למסקנה.
"שמתם לב? שמתם לב לדמיון המחריד בין שלושת המקרים?" אמרתי. כולם הביטו בי במבט תוהה.
"כל התלמידים שנרצחו.. הם נרצחו ברגע שעזבו את הפנימייה. עזבו לבד" אמרתי והדגשתי את הלבד. מאז מקרי הרצח יצאו כמה תלמידים לטיולים וכאלה אבל תמיד בקבוצות. חוץ מאריק, ליסה ואלכס.
"יש משהו במה שהוא אומר" הסכים איתי תלמיד אחד, בן הרמס.
"אתם יודעים כמו מה זה נראה?" אמרה לפתע סאם ששתקה עד עכשיו.
"כמו מה?" שאל כירון. כולם תמיד הקשיבו לסאם כשהיא דיברה.
"זה נראה כאילו מישהו מנסה לצוד את התלמידים אחד אחד, למה שמישהו ירצה להרוג אותנו? אני לא חושבת שאלה בני אנוש רגילים. זה משהו שקשור לעובדה שאנחנו בני אלים" אמרה סאם.
"יכול להיות שאת צודקת" אמר דיימון.
"יש עוד פנימיות כאלה נכון?" שאל שון.
"כן, כמעט בכל מדינה יש אבל כאן הפנימייה הכי גדולה" אמרה קייט.
"למה אנחנו הפנימייה הכי גדולה?" שאלה ליאה.
" כי אחרי שיוון נפלה רוב האנשים באו הנה והביאו איתם את האלים" הסבירה קייט.
"אולי מנסים להרוג אותנו כי מקנאים בנו? כי אנחנו הפנימייה הכי גדולה?" הציעה תלמידה אחת, בת אפרודיטה- אומרים שבני אפרודיטה שטחיים ומטומטמים אבל זה ממש לא נכון…
"זה ההסבר הכי הגיוני שאנחנו יכולים לחשוב עליו כרגע" אמר דיימון. ישבנו עוד כמה דקות בשקט.
"טוב האסיפה נגמרה. תחזרו למיטות" אמר דיימון.

-שלושה ימים אחר כך-
יום אחרי שדיימון וקייט הודיעו על המוות של אלכס עשינו אזכרה מיוחדת לו, לאריק ולליסה. אחר כך דיימון אמר שהלימודים ממשיכים כרגיל והוא הגדיל לכולם את השעות שלמדים בהם שיעורים מעשיים. תיארתי לעצמי שזה בגלל מה שנאמר באסיפת הבוגרים. דיימון וקייט גם הקפידו שתלמידים אף פעם לא יצאו לבד מהפנימייה, רק בשלשות ומעלה. וזה עזר. היה לנו שקט. אבל רק לשלושה ימים…

* * * * *
"תגיד איפה סת?" שאלה אותי סאם כשהתיישבתי בארוחת הבוקר לידה.
"הלך לדבר עם דיימון" אמרתי ונגסתי ביס מלחמנייה. התחלנו לדבר על הנושא שנלמד היום בשיעור. כשהארוחה נגמרה פינינו את הכלים שלנו והלכנו לכיתה שלנו. יום לימודים עיוני. התיישבתי במקום שלי מאחורה ליד סאם וכבר התכוננתי לשינה. מיותר לציין שאיך שהמורה פתחה את הפה נרדמתי.
"לוגן! השיעור נגמר!" סאם העירה אותי.
"מה? אה" אמרתי. לקחנו את החפצים שלנו ועלינו לחדרים.
"אז על מה למדנו היום? את יכולה לתאר לי בקצרה? שאלתי.
"טווב, היום למדני בפיזיקה על ה-" התחילה סאם.
עזבי אני לא רוצה לדעת" אמרתי. שמנו את הדברים בחדרים וירדנו לחדר האוכל לארוחת ערב.
"למה יש ארוחת ערב כל-כך מוקדם?" שאלתי.
"לוגן עכשיו 8. המורה האריכה לנו את השיעור" אמרה סאם. בדרך כלל אנחנו מסיימים יום לימודים עיוני בצהריים.
"אהה" עניתי. נכנסנו לחדר אוכל והתיישבנו ליד ליאה ושון.
"איפה סת?" שאלתי. שון משך בכתפיו.
"לא יודעת. אבל אף אחד מקבוצת גיל 10 לא נמצא פה" אמרה ליאה והיא צדקה. נרגעתי וחזרתי לאכול. אחרי כמה זמן נכנסו כל התלמידים של קבוצת גיל 10 וקייט אחריהם.
"עוד תלמיד נעדר היום. התלמיד הרביעי" אמרה קייט.
"מי זה עכשיו?" צעקו כמה תלמידים.
"סת הות'ורן. בן זאוס" אמרה קייט ואני הרגשתי איך כל הצבע יורד לי מהפנים.