נערה לוחמת – פרק 1 ♥

קמתי ב-05:30 והתחלתי להתארגן לבשתי את זה: (ברציתי להוסיף 1), צחצחתי שיניים, אכלתי, והתחלתי להתאמן. סידרתי את שיערי לקוקו גבוה והידקתי אותו, וכמו באינסטינקט התחלתי לרוץ. הריצה תמיד שחררה אותי וגרמה לי אושר.
האוויר הקר צילל אותי, וחידד אותי, וכרגע הרגשתי רק צריבה בראותיי, אחרי הריצה התחלתי להתמתח, וכשסיימתי השעה הייתה כבר 06:15.
כמעט מיד לאחר שנכנסתי למטבח באו גם ג'ו וג'יי. כרגיל הם אכלו את ארוחת הבוקר כמו חזירים, וסיימו באותה שנייה.
"אולי תנסו להשתנות מתי שהוא ולהתנהג ביותר כבוד?" שאלתי בנימה נמשכת (המבין יבין!)
"חה חה. הצחקת אותי לרגע." ענה לי ג'יי, ומיד אחר כך ג'ו:
"זה לא הולך לקרות, אחותי הקטנה, אני חושב שאת הוזה.."
"מה שתגידו.." אמרתי בגילגול עיניים והמשכתי בעיסוקי.
השעה הייתה כבר 06:30 ולא היה לי כוח להתאמן אז חטפתי את הטלפון מהמטען, והתחלתי לכתוב לחברתי היקרה, כמובן"
'ערה?'
'נראה לך? הרגע התעוררתי -,-' השיבה
'אני מניחה שאני צריכה להסתתר עכשיו..'
'נכון מאוד!' לא היה מומלץ להעיר אותה משינה
לבסוף החלטתי שאני צריכה להחליף בגדים לבי"ס, ולבשתי את זה: (רציתי להוסיף 2)
'צאי לכיוון הבית שלי, אני בדרך' כתבתי שוב לאחר 2 דקות
כיביתי את הטלפון, והלכתי לכיוונה,
לאחר דקה פגשתי אותה, והמשכנו לבית הספר.
כשהגעתי, ג'יי וג'ו כבר הגיעו, וכמובן, ישבו במרכז הכל.
רק נכנסתי וכבר שמעתי "התאומים לוק מתחרים השנה, שמעת?" "יאאא איזה חתיכים" וכמובן – " או הלוואי שהם…"
כבר נמאס!
אבל… אין מה לעשות ;)
כשהגעתי עדי ואנה, חברותיי האחרות כבר חיכו לנו.
לעדי שיער שטני ארוך ועיניים כחולות, ולאנה שיער אדמוני מתולתל ועיניים אפורות- ניגוד מוחלט.
"אז עכשיו ספורט?" שאלתי,
וכולן ענו לי במקהלה:"כן, לך!"
צחקקנו ונפרדנו- הן לשיעור חשבון נורא, ואני לספורט. כמובן ככה סידרו את זה לי ^^ בקשה מיוחדת, אין מה לעשות..
שיעור ספורט היה פשוט קל מדי. הייתי זקוקה למשהו מאתגר אבל צריך להסתדר עם מה שיש. בזמן המתיחות ביקשתי ממורן, המורה שתיתן לי בינתיים להרביץ קצת למזרן שעמד שם כי כבר עשיתי מתיחות, היא כמובן הרשתה. פשוט אין עליי!
אחרי המתיחות כבר כאבו לי הידיים והצריבה המוכרת שבה לידיי.
התחלתי להתקרב למגרש המחניים כשלפתע שמתי לב למשהו- ג'יי כאן. רק הוא חסר לי. ג'יי היה בקבוצה האחרת ולכן אני כיסחתי את כולם חוץ ממנו ואני את כולם חוץ ממנו, ולבסוף נשארנו רק אני והוא. היינו צריכים להילחם אחד מול השנייה עד הסוף, וזה לא הולך להיות טוב, עם כוחותינו ובנוסף לאימונים והלחימה, בסוף עוד נבקע את הכדור.
בדיוק רצינו לגשת למורה שהצלצול נשמע.
'סוף סוף' חשבתי 'הצלצול הגואל.'
שאר היום עבר ממש מהר, ולפני ששמתי לב, השיעור האחרון נגמר וחזרתי הביתה. כמובן מיד אחר כך החלפתי לבגדי האימון הקודמים שלי (1) והתחלתי בלחימה. הפעם עשיתי משהו שונה מאגרוף.
הלכתי לאולם ובחרתי באחד מהפגיונות התלויים בקיר הכניסה. לאחר מכן המשכתי לקיר מלא בובות קש והתחלתי לנעוץ בהן את הפגיון.
האימון הלך טוב מאוד וכשחזרתי לביתי פתחתי את הדלת וג'ו, ג'יי ואבי חיכו על הספה. משונה.
"שבי, ארין." אמר אבי " אני צריך לדבר איתך."