אני שקרנית מעולה

בא לי התחלה חדשה. בא לי סיפור חיים חדש. הרפתקה חדשה, חיים חדשים.
בא לי לרוץ בגשם מרוב שמחה, לשחק סטרייט פוקר מרוב אומץ ונועזות, בא לי לחיות בגדול.
באלי להתנשק, בא לי לאהוב. בא לי לבכות, לחייך, להישבר ולקום חזרה.
בא לי לאהוב, בא לי אהבה בריאה! זאת המטרה החדשה שלי.

אלוהים, אתה מאמין שאני אהיה מאושרת מתישהו?
נתת לי כל כך הרבה, ואני עדיין לא מאושרת. האם הבעיה היא בי? או שזה העניין עצמו? שלא משנה כמה נתת לי- הורים, אחיות, בריאות, כסף, בית חם, חברים וכן האלה, כל עוד אין לי אהבה, כל מה שנתת לי שולי, שטחי, סתמי?

תאהבו אותי. בבקשה תאהבו אותי. אני מתחננת. תאהבו אותי כפי שאני, כי אני באמת לא מסוגלת לשקר יותר, להסתיר. זה כל כך קשה להסתובב עם שק של שקרים על הגב, על החזה, אני לא מסוגלת לנשום. אני מרגישה שזה כמו גידול שיושב לי על הלב ודואג שאני לא אהנה משום דבר עד הסוף. אני צריכה להיות אני, וזה פשוט לא מקובל.

סליחה, אני מבקשת סליחה.
סליחה שאני לא מצליחה להיות הבחורה שאתם רוצים, סליחה שאני לא היא. אבל תתנו לי צ'אנס, הזדמנות. גם לי מגיע, אלוהים, גם לי מגיע להיות מאושרת. גם אני רוצה. תרחם עלי בבקשה. אתה אל כל כך רחום, אז בבקשה. תיתן לי הזדמנות לאהבה חדשה שתעזור לי לנשום, שתעניק לי סיבה לקום בבוקר, שתחמם אותי, שתחזיק אותי, שתעזור לי לחזור להאמין בקסם, להאמין בעצמי, שתנגב לי את הדמעות ותגיד שהכל בסדר, שאני בסדר. אתה הרי יודע כמה אני צריכה את זה.

אז מה עכשיו? מה יהיה בינתיים? מה יקרה עד שתקשיב לזעקתי?
אני באמת לא יודעת. כנראה שכרגיל. אני אתעורר לעוד יום חסר משמעות, אלבש משהו שחושף קצת בשר ( כי אני הרי לא יפה, "אני כוסית"), אסתיר את החצ'קונים בשכבות של מייקאפ, אלבש מכנסיים שיגביהו את "הנקניקיות" שלי ויתנו לרגליים שלי אשליה של אורך ורזון.כל כך פשוט, כל כך שקרי.
זה מה שאני אעשה מחר, וילדים יאהבו את זה, יעודדו אותי להמשיך, להמשיך לשקר.
לפעמים אני תוהה אם הם רואים שאני מתה לברוח מכאן, לעוף מהמקום הזה ולפרוץ בבכי.
אבל לא ניראה לי, כי למרות הכל, אני שקרנית מעולה.