אני רואה אש.

אני רואה אש.
אני רואה להבות מבליחות וגדלות.
אני מרגישה את השריפה על עורי.
אני רואה אש,
מול עיניי הדלילות. הן נוזלות לאדמה.
הלהבות מתקלחות סביב שיערי הבוער.
אני רואה אש.
אני לא אוהבת אש.
אני רוצה הביתה.
'לא בוכים על חלב שנשפך',
היא אמרה לי.
אז כנראה גם על דם לא.
ובפעם האחרונה,
אני כבר לא רואה אש.
אני רואה לבן.