חיים מסובכים למדי פרק 2
בפרק הקודם:
התיישבנו במקום הקבוע שלנו בסוף אחת ליד השנייה.
היה צלצול המורה נכנסה והתחלנו ללמוד.
לפתע שמעתי צעקה שמישהו מוכר אומר:"קיטטטטטטטטטטטטטטטט"……..
הפרק:
זה היה ג'ייס ולידו שי הם צעקו את השם שלי וכל הכיתה צחקה.
התחלתי להסמיק.
המורה שאלה אותם מה הם רוצים ממני ואם זה חשוב.
הם ענו לה שזה חשוב מאוד ושהם צריכים אותי דחוף,אבל היה ברור שהם עובדים עליה.
המורה אמרה לי ללכת אליהם,כי הם כבר הרסו חצי מהשיעור שלה.
יצאתי מהשיעור ושאלתי אותם:"אפשר לדעת למה לכל הרוחות הוצאתם אותי מהשיעור?"
"כי היה לנו משעממם והפרענו בשיעור והמורה הוציאה אותנו מהשיעור"אמר שי
"ומה זה קשור אליי?"שאלתי אותם
"את היחידה שכיף להציק לה אז חשבנו להוציא אותך מהכיתה ולשגע אותך קצת"אמר ג'ייס
"מה התחרפנתם, תוטלית. לא הספיק לכם כבר היום בבוקר אז גם עכשיו"אמרתי בכעס
"זה אף פעם לא מספיק לנו את הרי יודעת שאנחנו אוהבים לאמלל את חייך אז למה את שואלת?"שאל שי
"כי חשבתי שהתבגרתם כבר כנראה שטעיתי"אמרתי ובאתי להיכנס לכיתה ואז שמעתי את
שי אומר:"אמרתי לך שנצליח לעצבן אותה ככה"
"כן צדקת צריכים לעשות את זה לעיתים קרובות יותר,כאילו קלטת את הפרצוף שלה"אנר ג'ייס וצחק
שי צחק גם הוא ואמר:"כן היא הייתה כל כך עצבנית שהיא נהייתה אדומה"
עד לכאן הגיעה לי השיחה שלהם כל כך התאפקתי שלא ללכת ולהרביץ להם.
אבל ספרתי עד עשר ונשמתי עמוק,ונכנסתי לכיתה.
"מה קרה?"שאלה אמה כשהתיישבתי
"הם הוציאו אותי מהכיתה כדי לעצבן אותי כי היה להם משעממם את מבינה,וגם לא מספיק יש לי אח שמעצבן אותי זה גם החבר שלו"
"הם פשוט משוגעים מה יש להם בשכל"אמרה אמה
"ספר שקוראים לו"הדרך לשלוח את אחותך לבית משוגעים"אמרתי בקלילות
"כן,לגמרי"אמרה
עברו שעתיים שלמות של שעמום ספרותי.
ונשארו רק עוד שעתיים כדי ללכת הביתה.
אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
כנראה אני היחידה בעולם שלא רוצה ללכת לבית שלה ובגלל זה אוהבת כל כך את בית הספר למרות שהוא משעממם,ובגלל זה מתנהגת כמו מלאך כדי לא לעוף משם על טיל כמו אח שלי.
יצאנו להפסקה הגדולה שלנו.
וכמובן שאני ואמה הלכנו לטייל קצת בדשא של בית ספר כדי למצוא איזה מקום לשבת בו בשקט ולנוח.
ולא היה שום מקום פנוי.
"אמה מצאתי הנה" אמרתי והצבעתי לה על המקום
הלכנו לשם,והיא אמרה לי:"קייט אני צריכה לספר לך משהו"
"מה?"שאלתי
היא נשמה עמוק ואמרה:"אני טסה לשנה לארצות הברית אם ההורים שלי"
אוי לא,לא מה אני יעשה בלעדיה היא היחידה שעוזרת לי להישאר שפויה.
היא קלטה את ההבעת פנים שלי ואמרה:"אני מצטערת קייט"
"אין לך מה לצטער זה לא אשמתך בכלל פשוט אני לא מאמינה שאת לא תהיי פה איתי" אמרתי מנסה לסלק את הדמעות.
"מתי את טסה?" שאלתי
"יום אחרי שהורים שלך יחזרו"
"מה?" שאלתי בהלם.
"כן ותאמיני לי שלא רציתי לנסוע אבל ההורים שלי מכריחים אותי כי הם רוצים שאצא מהארץ והכיר את העולם." אמרה עם דמעות בעייניה.
לרגע הבנתי שלה באמת יותר קשה ממני אני אומנם יתקע אם אח שלי וג'ייס לבד.
אבל היא תצתרך לעזוב את כל מה שהיא מכירה כדי לנסוע.
"אז אין מה לעשות את תיסעי לארצות הברית תבלי שם תיקני לי הרבה מתנות"אמרתי בקלילות
"כן הרבה מתנות אני יביא לך"
היה צילצול והלכנו לכיתה.
אני ואמה בקושי דיברנו כי ידענו שאם נדבר אנחנו נגיע לנושא הזה שיעציב אותנו
עד סוף היום התאפקתי לשמור את הדמעות בפנים
היה צלצול והלכנו הביתה אני ואמה ביחד ודיברנו על הכול,הכול רק לא על הנסיעה.
הגענו לבית שלי ואמרתי לה שתבוא אליי בסביבות שבע בערב ככה.
נפרדנו לשלום ונכנסתי לבית קיוותי שהוא יהיה נעול אבל לא הוא היה פתוח וזה אומר דבר אחד.
ששי וג'ייס בבית,וזה הדבר האחרון שהייתי צריכה עכשיו.
פתחתי את הדלת.
ושעתי את ג'ייס קורא לשי שיראה שהגעתי.
שי ירד במדרגות במהירות ובא לכיווני.
"שי ג'ייס בבקשה היום לא." התחננתי
"למה לא אני חושב שהיום מספיק טוב כדי שנעשה את זה" אמר ומשך לי בשיער כמו ילד קטן
אמרתי:"לא" ופניתי לכיוון המדרגות
"לאן את חושבת שאת הולכת?"שאל ג'ייס
"לחדר שלי"אמרתי
"אההה לא אני לא חושב"אמר והרים אותי אל שי כדי שהם ימשיכו להציק לי כמו תמיד.
"גייס תוריד אותי"אמרתי
"לא"
"לא"
החטפתי לו סטירה חזקה שהוא לא ציפה לה. ירדתי ממנו ועליתי במהירות במדרגות ורצתי לחדרי.
הגעתי לחדר ואז התחלתי לבכות.
חשבתי, לא מספיק שאמה עוזבת יש לי שני טמבלים בבית שלא מפסיקים לשגע אותי
ומתי שאת אומרת להם לא הם חושבים זה כן.
בקיצור החיים שלי מסובכים לגמרי.
תגובות (1)
תמשיכי