בת הים והנסיך-10

דניאל שכב מת,על החוף כששייאן אוחזת בו מסרבת להפרד ממנו.היא חזרה לשבת לידו.
״למה?״ היא אמרה,״למה עשית את זה,דניאל?״
כשהיא מביטה בפניו היפים.כשלפתע,הרימה ראשה והבחינה באנשיו.אביריו של הנסיך.יותר מכל,חבריו.
הם הביטו בו.
״הוא מת.״היא אמרה כשאחד מהם ניגש אליו,המום ומסרב להאמין בכך.
שנים נשאו אותו אל הארמון.
״דניאל איננו..״הודיע אחד מחבריו של דניאל לויקטוריה,המיועדת שלו.
״מה זאת אומרת איננו?״היא ניסתה להבין,כשלפתע הבחינה בו שוכב על המיטה שלו.כל כך חיוור וחסר חיים.נוגעת בגופו שהרגיש לפתע קר כל כך. קפוא כקרח.
כעת היא הבינה.נאחזת בו.
״לא!!״בקעה זעקה מרה מגרונה. היא פרצה בבכי.
יום לאחר מיכן התקיימה הלווית הנסיך.
רבים ספדו לו.
הם ליוו אותו בדרכו האחרונה.
ויקטוריה עמדה קרוב והניחה ורד על הארון שלו.
לא היה לה מושג מה קרה. היא לא ידעה שהוא התאבד.
הוא התאבד כי לא יכול היה לשאת את הכאב של החיים ללא האחת שאהב.שייאן.
שייאן נעלמה במצולות הים.
היא כל כך אהבה אותו וכעת מה שנותר לה ממנו הוא רק,קבר.
מתבודדת.מתאבלת.
חושבת ליטול את חייה גם כן.
כשמאוחר יותר היא עמדה על הצוק.מביטה אל הים מלמעלה.
מזילה דמעות של כאב.
״אני אוהבת אותו..״היא אמרה.שכן,מה שכל כך כאב לה היה העובדה שהוא מת,מבלי לדעת מה היא מרגישה כלפיו. הוא לא ידע שהיא אוהבת אותו.
שכן,גרוע על פני למות צעיר הוא ,למות עם לב שבור.
הנסיך דניאל,מת כשליבו שבור בקרבו.