עם כל הכאב-17
שכבתי באמבולנס,מדמם כשאהובתי אוחזת בידי.
הרגשתי שהלב שלי מתאמץ ונחלש.אני לא מצליח לנשום.
הפראמדיק העלה את רמת החמצן במשאף שלי.
״אתה זקוק לניתוח לב דחוף!״קרא הפראמדיק כשהנהג לוחץ על הגז ונוסע מהר.
הבטתי מסביבי.הכאבים בחזה גברו.הדימום,לא הפסיק.
הבטתי בטמאני שאחזה בידי,מודאגת.
לא.לא רציתי שהיא תדאג.
המבט על פניה הכאיב לי כמו סכין בלב.
שלחתי ידי אליה וליטפתי אותה,עם דמעות בעיניים.
״אל תיבכי..״אמרתי,יורק דם.
״רועי..״היא בכתה,כשאני מוחה את דמעותיה.
כשלפתע חשתי קור מקפיא בכל גופי.
זה מה שמרגישים כשגוססים?
״הלב שלי..״אמרתי,מתפתל מכאבים.
מישהו,שראה אותי ואותה ביחד לא רוצה שנהיה ביחד.
זה היה מישהו קרוב אליה.אח שלה.
שאותו המשטרה הצליחה לתפוס.
ועכשיו,הפחד העיקרי שלי היה שיתפסו גם אותה.רק בגלל המוצא שלה.
״אמאני..״לחשתי לה,״תבטיחי לי,שמה שלא יהיה..תיברחי.״
״לא.״היא ענתה,״אני לא עוזבת אותך..״
״אמאני..לא.״אמרתי..״אין לי סיכוי..הם ירדפו אותך.תיברחי..״
״..אני אוהבת אותך..״היא אמרה כשדמעות זולגות מעיניה היפות.
״..אמאני..בבקשה אנא ממך.תצילי את עצמך..״אמרתי לה בשארית כוחותיי.כשהפראמדיק מנשים אותי.הרגשתי שהלב שלי נחלש.
ידעתי. אין לי סיכוי.אני אמות.
הבטתי באמאני.כל כך דאגתי לה.לעתיד שלה.
תגובות (0)