תהל ויניב? פרק 36

יש לי בעיות:) 23/02/2014 1254 צפיות 2 תגובות

פרק 36 :)
״תקשיבי אני..אני אוהב אותך..״ הוא אמר בקול חלוש ״מממה?!״ גמגמתי בהלם ״אני אוהב אותך..״ הוא אמר עם יותר ביטחון ״אני..אני..״ ניסיתי להגיד משהו ״זה בסדר..״ הוא אמר וקם ממקומו ״את יכולה לחשוב על זה״ הוסיף ופשוט הלך.
הייתי בהלם.הוא? דווקא הוא אוהב אותי? דווקא כשאני ויניב חזרנו? דווקא עכשיו?! למה?! ללממהה?! בעטתי בכיסא בחוזקה וכולם הסתכלו עלי אך לא היה לי אכפת. מה אני אגיד לו? איך אדחה אותו? האם בכלל אדחה אותו? אולי בכלל אני אוהבת אותו יותר ממה שאני אוהבת את יניב?! האם זה הגיוני? לא ידעתי מה לעשות,להגיד ליניב? לא להגיד לו? הייתי מבולבלת והכל מסביב הסתחרר,הראש שלי התחיל לכאוב ברמות מטורפות ולא הצלחתי לזוז,החזקתי את הראש בידיי והתחלתי לבכות,הכל תמיד איכשהו מסתבך לי! עד שאני ויניב ביחד..עכשיו שי בא ואומר לי שהוא אוהב אותי?! מה אני אמורה לעשות עם זה? להתעלם? להגיד לו שאני כבר עם יניב ואז הוא ייעלב ונפסיק להיות חברים טובים? מה? מה להגיד לו?!
״מה קרה?..״ יניב ראה שאני בוכה וניגש אליי ״סתם אני מפחדת שעדן תמות..״ שיקרתי והוא חיבק אותי,״אל תדאגי,היא תבריא! אני בטוח..״ הוא אמר במטרה לעודד אותי,הנהנתי בראשי והוא חייך אליי ״תגיד,איך זה שאחרי שעדן הייתה כל כך מגעילה אלייך את עדיין בוכה על זה שהיא בבית חולים?..״ יניב שאל אחרי שתיקה ארוכה, ״כי אני עדיין אוהבת אותה לא משנה מה היא עשתה היא עדיין הייתה החברה הכי טובה שלי ואני אוהבת אותה הכי בעולם..״ אמרתי בקול,הוא חיבק אותי ״את יודעת שאני אוהב אותך הכי עולם נכון?..״ הוא חייך וחיזק את החיבוק ״כן..״ חייכתי אליו גם והנחתי את ראשי על כתפו.

״היא..״ הרופא יצא מהחדר של עדן וניסה לדבר ״היא מה?..״כולם שאלו ביחד ״היא..יש לה..רק עוד כמה שעות לחיות..״ הוא אמר והסתכל על הרצפ באי נוחות.וכולנו היינו בשוק. ״מה?!״ ״זה לא קורה!!״ נשמעו קולות מכל עבר,הייתי בהלם,עדן? עדן החברה הכי טובה שהיתה לי הולכת למות? זהו? רק עוד כמה שעות? כשלא הספקנו להשלים עדיין? ״אני מצטער..״ הרופא אמר בכובד ראש אך אני לא שמעתי אותו,היא הולכת למות..עדן הולכת למות.. אחרי כל מה שעברנו ביחד? אני ועדן חברות מגיל אפס ועכשיו זהו? זה הולך להיגמר? אין מה לעשות יותר? היא הולכת למות..היא הולכת למות כשאנחנו באמצע ריב..אנחנו לא נגמור אותו לעולם עכשיו..היא הולכת למות בידיעה שאני והיא לא חברות יותר..אני לא מאמינה,בשלב מסוים כולם חזרו לספסלים בוכים וצועקים בכעס ובתסכול אך רק אני נשארתי עומדת,קפואה.לא יכולתי לזוז,למה זה קורה לי? למה היא הולכת למות? למה?! ירד לי דמעה ועוד דמעה ועוד דמעה עד שהתפרצתי בבכי ונפלתי על הרצפה ״למה?!״ צעקתי ״לללללממממההה?!״ צרחתי והכיתי באגרופים את הרצפה ״תהל תירגעי..״ יניב בא אלי מאחורה וניסה להרגיע אותי ״לא רוצה להירגע!!״ צרחתי ״החברה שלי!! החברה הכי טובה שלי הולכת למות!!! כשאנחנו באמצע ריב!!!!!״ צרחתי והכיתי שוב את הרצפה,הוא לא ידע מה להגיד,הוא ניסה להחזיק אותי אבל אני השתחררתי ממנו ״היא לא מתה!!״ צרחתי ״היא לא מתה..״ מיררתי בבכי והנחתי את פני בכפות ידי ״אני חולמת..״ לחשתי באפיסת כוחות ״אני חולמת..״

״תהל..עדן רוצה לראות אותך..״ אמא של עדן קראה לי מתוך החדר,היא נראתה נורא כל האיפור שלה היה מרוח ובכיה הרטיב את כל בגדיה היא ניסתה לחייך אליי אך לא הצליחה..הנהנתי באיטיות וקמתי מהרצפה מנגבת את הדמעות.צעדתי לתוך החדר והתיישבתי ליד המיטה שלה,הסתכלתי על עדן,כל כך התגעגעתי אליה.. ״אמא,את יכולה לצאת שנייה?..״ עדן ביקשה בקול חלוש ואמה הנהנה ויצאה מן החדר. ״אני מצטערת..״ עדן פתחה ״על מה?..״ שאלתי מתאפקת לא לפרוץ בבכי ״על הכל!!״ היא התחילה לבכות ״מהרגע שהתעלמנו ממך בקניון עד לעכשיו..אני לא הייתי עצמי!!״ היא אמרה בבכי ״אני..״
ניסיתי להגיד משהו אך לא יצאו לי מילים מהפה ״את לא חייבת להגיד כלום..רק רציתי שתדעי שטעיתי שאני מצטערת על זה ושאני אוהבת אותך..״ היא אמרה ״גם אני אוהבת אותך..״ אמרתי בחיוך מהול בעצב וחיבקתי אותה בעדינות,היא חייכה ועיניה נצצו ״אני מאחלת לך המשך שנים ארוכות ו..״ היא התחילה אך קולה נדם,והמכשירים החלו לצפצף ״רופא!!!!״ צרחתי בבהלה ״רופא!!!!״ לא ידעתי מה לעשות. ״מה? מה קרה?!״ הוא נכנס בבהלה וראה את העניין ״צאי מפה..״ הוא אמר בתוקף והתחיל למדוד לה דופק יצאתי מהחדר בוכה.. ״איך היה?..״ יניב ניגש אלי וחיבק אותי ״היא מתה..״ בכיתי ״היא מתה!!״ צרחתי.״ממה? לא! איך? ממה?״ יניב היה מבולבל ״היא הייתה באמצע משפט והיא הפסיקה לדבר ו..ו..המכשירים צפצפו..״ גמגמתי בבכי.

לאחר חצי שעה ארוכה הרופא יצא מן החדר,״אני מצטער..״ אמר בעצב,כולם היו בהלם,זהו! היא מתה? החברה הכי טובה שלי מתה?.. זהו?! זה נגמר?? אין יותר עדן?! כולם מסביבי התחילו להתפזר בוכים וכועסים ״אני לא מאמין..״ ״איך זה קרה?..״ ״זה לא קורה!!!״ נשמעו מכל עבר,כולם בכו בצורה קורעת לב,נפלתי על הרצפה ופרצתי בבכי ״זה לא קרה!!!!״ צרחתי עם גרון חנוק מדמעות ״תגידו לי זה לא קרה!!!!״ צרחתי שוב בזעם ״בואי..נצא מפה..״ יניב ניסה להקים אותי בעדינות,גם הוא בכה וכל עיניו היו מלאות בדמעות אך הוא מיסה להיראות חזק ומחה את הדמעות. ״לא!!! לא רוצה!!״ צרחתי והרבצתי לו בחזה,הוא שתק ולבסוף הרים אותי מהרצפה בעוד אני מרביצה לו באגרופי ״תגיד לי שזה חלום!!״ צרחתי בבכי ״תגיד לי שזה חלום..״ בכיתי בשקט ונשענתי על כתפו.


תגובות (2)

את כותבת ממש יפה
תמשיכי אהבתי

23/02/2014 12:16

עצובוש כל כךךךךךךךךךךךךך ותמשיכייייייייייייייייי

26/02/2014 07:17
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך