שלך, זר לא מוכר- פרק 13
איחרתי, מן הסתם. נכנסתי, נרשמתי ליוו אותי לחדרי וזהו.
שעה מאוחר יותר התחיל המפגש הראשון.
"טוב חברים, ברוכים הבאים למפגש הראשון שלכם נתחיל בבדיקת נוכחות ורשימה של כל הכללים של המרכז"
הרשימה הייתה ארוכה הייתי כל כך עייפה שהרשתי לעצמי לנמנם.
" זהו, זה בגדול והגב' שני לוינשטיין שהרשתה לעצמה לאחר כבר ביום הראשון ללימודי המרכז. ברכותי! את הראשונה שהאריכה את השהות שלה כאן בעוד שבוע"
" לא בבקשה, היו פקקים אני לא…"
" עוד מילה אחת וזה יהיה שבועיים! אצלנו לא מאחרים, כל איחור, כל חיסור, אי עמידה בתנאים יגררו ענישה…"
אמא לאן נפלתי! אומרים שזה מרכז הגמילה הטוב ביותר בארץ, איזה יופי, שלושה חודשים אני צריכה להיות כאן, הה סליחה שלושה חודשים ועוד שבוע, איך לעזאזל אני יעבור את זה!
שבוע מאוחר יותר
" סערה בעולם התחתון "
" שלושה הרוגים בארבעה ימים "
התקשורת רעשה. כל המדינה עקבה במתח אחר ההתפתחויות, מספר ההרוגים גדל מיום ליום ולמשטרה לא היה קצה חוט.
חדר האוכל היה עמוס, תמיד זה ככה בארוחת הצהריים, כולם מתנפלים על האוכל. מילאתי לי מגש בקטנה, והתיישבתי לי בשקט באחד השולחנות הפינתיים.
מערכת הכריזה יללה: " שני לוינשטיין , נא לגשת לחדר המנהל "
ניגשתי לחדר המנהל, שני שוטרים עמדו שם.
" הגב' לוינשטיין " אמר המנהל "מה עשית עכשיו?"
" אל תעני לו, את באה אתנו עכשיו "
" היא לא יכולה אסור לה לצאת מהמרכז כל תקופת הגמילה שלה, הגענו להסדר הזה עם בית החולים ואני לא…"
" ממש לא מעניין אותי לאיזה הסדר הגעת, הבחורה באה איתי עכשיו "
" אני צריך צו, אי אפשר להוציא אותה ככה זה לא…"
" זה לא מוצא חן בעיניי אני לא הולכת, לא עשיתי שום דבר ו…"
"שקט" צעקו שניהם
" רוני קח אותה לרכב, אני אסדיר את הפרטים עם מר מנהל ואצטרף אליכם"
" רגע אני עצורה? לא מתאים לי כל הקטע הזה אני לא רוצה לבוא! ואם אני לא עצורה אז אני ממש לא חייבת, אם אתם רוצים לשאול אותי משהו תשאלו אותי כאן"
" כמה דקות"
" מה?"
" כמה דקות זה ייקח עד שנקבל צו, ואז נאזוק אותך ואת תצטרפי אלינו ככה אזוקה"
הנהנתי, אין בעיה, הרי לא עשיתי כלום, חשבתי לעצמי. ואם זה עדיין קשור למה שעבר עלי אז אני הקרבן בכל הסיפור הזה, לא מאמינה שיאזקו אותי ויוציאו אותי מכאן כמו איזה פושעת.
עשר דקות מאוחר יותר זה קרה, הפקס צלצל ופלט צו מעצר על שמי, באשמת קשירת קשר לביצוע רצח.
" אני, רצח?! זה לא ייתכן!"
הם אזקו אותי.
" עכשיו שיש צו אני מוכנה להצטרף אליכם אין צורך לאזוק אותי"
" מצטער כבר מאוחר מדי, בזבזנו מספיק זמן"
הם הובילו אותי לרכב המשטרתי, אזוקה, עשרות אנשים הסתכלו אלי, איזה בושות…
הגענו לתחנה, נכנסנו לאחד החדרים, הם שחררו אותי מהאזיקים שכבלו אותי.
"את רוצה לשתות משהו?"
"לא תודה"
" טוב, אנחנו נכניס עכשיו קבוצה של אנשים לחדר הצמוד, תגידי לי אם את מזהה מישהו מהם"
" אוקי"
האור בחדר המקביל נדלק, חמישה אנשים נכנסו.
" אני יהרוג אותך! בן אלף הוא אחד מהם! אחד מהמפלצות שהיו בחדר הזה באותו לילה! אני אדאג שהוא ישלם על זה! בגללו מורן מתה!" המשכתי לצרוח ולקלל בלי הפסקה.
" תרגעי, ואתם תכבו את האור ותוציאו אותם מכאן קיבלנו את הזיהוי שרצינו"
כמה דקות מאוחר יותר
" הנה מצאתם אותו, מה אתם מתכוונים לעשות? מצאתם גם את כל האחרים? "
" אז זהו בקשר אליהם אני יראה לך מספר תמונות, תגידי לי אם את מזהה אחד מהם"
הוא הציג לי תמונות של שלושה אנשים, שלושתם היו שם, באותו לילה זוועתי, ובתמונות שלושתם היו מתים…
תגובות (1)
יא מושלם אני מתה על הסיפור הזהההההההההה