בין אומה שנפלה לאומה שקמה פרק 18-אומדן נזקים ולוח זמנים עמוס
אומר כמה דברים על לנסות להתלבש בחיפזון, זה לא נוח, זה גם די גורם למאמץ יתר וזה מביך כשהחבר שלך נכנס ומביט בך מנסה לסגור את כפתורי החליפה, רוב בחן אותי ואמר "אני חושב שלא יאה לפגוש את הקיסר עם חליפה שכפתוריה אינם רכוסים כשורה." פניתי להביט בכפתורי המסודרים ברישול "אתה צודק." מלמלתי אך רוב כבר ניגש וסידר את חליפתי וגם את העניבה "הרושם של לוחמי האופל היינו גם הנשק שלהם," הוא ציטט "מאסטר נומרוס אמר לי את זה פעם." "משפט נחמד." אמרתי "אתה הולך לפגוש את הקיסר?" הוא שאל?" כן אמרתי בשקט, לא רציתי שכל אחד ידע מזה "בהצלחה." הוא אמר וזז הצידה כדי לתת לי לעבור "תודה." אמרתי ויצאתי, פניתי לרדת אל הטרקלין ורומונוב שעמד בכניסה אליו כיוון אותי "הקיסר נמצא בחדר של ילדת-הזאב." הנהנתי ופניתי לעבר המדרגות שהובילו אל החדרים ושם בסוף המסדרון ניצב חדרו הגדול של רומונוב, נכנסתי אל תוך החדר והבטתי סביב, רק באור היום ניתן היה לאמוד את הנזק שנגרם לחדר, חלון אחד היה מנופץ והקיר שליד נבקע מעוצמת הפצצה שהושלכה לעברי דם רב נספג בשטיח שכיסה את הרצפה, ועל הרצפה נצצו שאריות של החלון המנופץ, כאילו הכוכבים בחרו לקבוע משכנם בחדר של רומונוב על המיטה שכבה ילדת-הזאב נומרוס ישב על המיטה ליד הילדה ושוחח איתה בחיוך, בלנקו עמד בצד השני של המיטה ושוחח עם היטו, ומול החלון המנופץ עמד הקיסר פובוס, לא ידעתי אם הוא בוחן את החלון או שרק מביט אל הנהר שנראה מבעד החלון, "מדהים נכון." הקיסר אמר "אפילו בתוך ההרס תיתכן הרמוניה נהדרת." לא ידעתי למה הוא מתכוון פניו המשונות נראו מרוכזות "שים לב." הוא אמר "הסדק מעל המנעול של החלון נראה כמו רעם." הבטתי וראיתי שהוא צודק, "אכן." אמרתי בעוד הקיסר הביט בפני "והחתך שעל המצח שלך נראה כמו מגל…." הוא כיווץ את עיניו ומלמל "התוקף היה אדיב יותר אם הוא היה מוסיף לך פטיש." צחקתי מהבדיחה ונומרוס אמר "ואחרי שצחקת עליו אולי גם כבוד הקיסר ירפא אותו." הקיסר חייך אלי והעביר את ידו על המצח שלי, חשתי איך הפצע נסגר באיטיות "תודה." אמרתי לקיסר והוא הביט חזרה אל החלון "זה מגיע לך, סיכנת את חייך אתמול לא האמנתי כי יתקפו את הילדה בתוך הבית של אחד הסוחרים הכי חזקים בכל לונדון." נומרוס הביט בקיסר ואמר "למעשה אני לא האמנתי כי יעיזו לתקוף את המעוז הרשמי של כבוד הקיסר ברור גם שהתוקף ידע בדיוק היכן הילדה שכנה." "מה שלומה?" שאלתי את נומרוס "היא בסדר." אמר נומרוס מיד אחרי שנפגעת רומונוב התנדב לשמור על הילדה ומסתבר שההמרה עברה בקלות העצמות חזקות ויכולת הריפוי שלה התגברה רק כעת נותר לברר מהיכן היא ומי ניסה להרוג אותה." "ואני רוצה להרוג אותו!" אמרה הילדה "אני חושש שאת הדרישה הזו אצטרך להחליף בתה שחור." אמר נומרוס לילדה "תודיע לחברים בקיסרות שאני צריך תגבור, אני נפגש בעוד כמה זמן עם הרוזן קינגווד לגבי הברונים." אני חיככתי בדעתי אם לומר לקיסר לגבי המזרק, "דרך אגב." אמר הקיסר "מעולם לא שמעתי על מזרק ככלי נשק." בלנקו והיטו פרצו בצחוק ואני שאלתי "זה לא מסוכן קצת." "אני לא חושב שכדאי להטריד את עצמנו בזה," אמר הקיסר "אם זה אדם שתקף אותך אז הוא ככל הנראה ימות ממנת הדם הקטלנית הזו ואם זה ערפד לא תהיה שום השפעה מיוחדת עליו…" "ואם זה איש זאב, או שד." שאלתי "זה שאלה מפתיעה." אמר נומרוס "כי אתמול היה ליל ירח מלא." "אז למה זה לא השפיע על הילדה?" שאלתי "כי הילדה הייתה באמצע תהליך שכלל דם ערפדים בדמה, לא היה הרבה דם משלה, ולא אפשרי שיהיה תהליך." חשבתי על וכל מה שנומרוס אמר נשמע הגיוני, "ואני עוד יכול לומר לך שבלתי אפשרי ששד יתקוף את המקום הזה כי אין לנו שום סיכסוך עם ליגות השדים פה." בלנקו התערב בשיחה כששאל "ואולי זה שד עצמאי?" היטו מיד ענה במקום נומרוס "לא קיבלנו שום דיווח על שדים שנראו באזור בזמן האחרון כך שאין סיכוי שהשד שהגיע לפה וידע בוודאות שהילדה בחדר הזה." "מה הבעיה לקבל מודיעין." שאלתי, "מי ידע שהערפדית פה?" שאל הקיסר וענה "אף אחד." הוא היה שקט לשניה "בכל מקרה." אמר הקיסר "אני רציתי להודות לך ולרוב על זה שסיכנתם את חייכם כדי לשמור על הילדה." "תודה כבוד הקיסר." אמרתי לקיסר "אבל גם אינגווה סיכנה את חייה כשהסיחה את דעתו של התוקף." פניו של הקיסר קדרו והוא מלמל "אינגווה הפרה הוראה מפורשת שלי ולא נראה לי שאעריך את זה שהיא סיכנה את חייה בעודה מפרה הוראה של אביה." שתקתי, לא רציתי להתערב בנוגע לביתו של הקיסר, "בלנקו ירצה לשאול אותך מספר שאלות." אמר היטו כשיצא מהחדר, אני ניגשתי אל בלנקו שעמד שם עם המעיל עטור הדרגות והמדליות, "אני לא רוצה הרבה לחפור בעניין אבל אני הבנתי שהתוקף תקף אותך בעזרת חרב ישרה נכון?" הנהנתי לבלנקו והוא המשיך לשאול "והוא גם זרק עליך כוכבי נינג'ה נכון?" גם לשאלה הזו הנהנתי "אז ככל הנראה הוא היה יפני." מלמל בלנקו לעצמו "והפצצה?" הוא שאל "אני יכולתי לשים לב שהיא הייתה קטנה מאוד ועגולה." אמרתי מיד ובאותה שניה הקיסר מחא כף לפתע כל שברי הלבנים והזכוכיות ריחפו באוויר סביב הקיסר שלא נראה מתלהב "כל פעם מחדש." אמר נומרוס "אני מעולם לא הבנתי איך גורמים לחפצים לרחף סביבך." הקיסר ניפנף בידו והשברים חזרו אל המקום שלהם הזכוכיות אל החלון והלבנים אל הקיר "ועכשיו אל הנושא הבוער ביותר." אמר הקיסר "אני רוצה שאתה.." הוא פנה אלי "תבוא איתי מחר יש לי את הפגישה החוזרת עם האלפים ואחר כך עם הלהקה של בריטניה אני רוצה שתהיה איתי." "אני לא רוצה להיות בררן." אמרתי "אבל לקיסר אין לוחמים יותר וותיקים ממני?" הקיסר חייך והניח יד על כתפי "אני רוצה לוחם שמסוגל לרוץ אל מותו ורק בכדי למלא את הוראותיי." הייתי קצת מרוצה מהמחמאה "האמת היא שכולנו נעשה את זה." אמרתי "מה אמר הרוזן קינגווד לגבי מחבואם של המתנגדים המרקסיסטים?" הקיסר נראה מהורהר בעניין "האמת היא שהוא הסתייג מהעניין הזה…. משום מה הוא אמר שאת המחבוא שלהם הוא יחשוף בזמן המתאים." "זה טוב לא?" שאלתי "אני מודה שמוטב מאוחר מאשר אף פעם, אבל אני שולח את באזיוס לרחרח מעט בחוץ." באותה שניה רוב נכנס ואמר "כותרות העיתונים לא משובבות לב." הוא החזיק בידו את ה'דיילי טלגרף' "לאחר שניסו לקחת חלק בהשתלטות על המפלגה הפסידו אנשי הסוציאליסטים למרקסיסטים על הקולות בפרלמנט וכעת מי שהיה אמור לייצג את האינטרסים של האחראי לגבי הקומוניזם בממלכה נבעט אל מחוץ לבית הפרלמנט." הקיסר נראה כעוס, אבל תנועותיו נהיו עצבניות יותר ויותר "יש גם כתבה על מה שקרה עם הפיצוץ ברציף." אמר רוב "אבל זה דיווח סרק שלא נותן שום אינפורמציה." הקיסר הנהן ואמר "המשתיקים שלי בסקוטלנד-יארד עוזרים אני חייב להפגש עם נציגי הסוציאליסטים….." רוב קיפל את העיתון ואני הבחנתי בתמונה משונה שלכדה את עיני "מה זה?" שאלתי ולקחתי את העיתון מידו של רוב הראיתי לו על מה מדובר ורוב אמר "זה בנק מפורסם בשם קונפרייד סנטר בנק די נטוש שנוחל רק הפסדים, למה אתה שואל?" ללא מילים ניגשתי אל הקיסר והראיתי לו את הסמל של הבנק "הגבר שתקף אותי לבש מדים עם סמל כזה." סמל מוזר לבנק, חשבתי פטיש מונף על מטיל זהב ליד קערה של אורז ככל הנראה, "זה מפתיע." אמר הקיסר "כי אותו יום ששוחחנו עם האלפים הערפדים אחד מהם אחז בשעון הנושא את הסמל הזה." "אולי הם קשורים לזה?" שאלתי "ייתכן." אמר הקיסר "אך לעת עתה שמרו את הדבר לליבכם, אינני חפץ בהאשמות צולבות." "כן כבודו." אמרתי ורוב ואני פנינו לצאת.
תגובות (0)