אני ?. להציל את העולם ? . לא נירא לי – פרק 4 (ארוך)

קייט התהלכה ברחבי המחנה , וחיפשה את בניין החווה שתיאר בפניה נער אחד ששאלה אותו.
לבסוף שמצא את הבניין החווה גילתה את רורי מדברת עם אדם כנראה בן 40 שיושב בכיסא גלגלים.
וראתה נער כנראה בן גילה פחות אוו יותר נשען בגבו על הקיר ומיתבונן ברורי והגבר מדברים .
הנער היה מפנטז קייט לא הצליחה להסיט את מבטה מימנו.
אבל,כששמעה חלק משיחתם של הגבר בכיסא גלגלים ורורי קרעה את מבטה מן הנער.
היא שמעה "אנחנו לא יבולים לשבת בלי מעשה" אמרה רורי בכעס .
"אנחנו לא נישב בלי מעשה. אני עוד היום הלך לאולימפוס .לראות מה לעשות"
אמר כירון בקלילות. אבל קייט שמעה דאגה בקולו. קייט רצתה לחזור אחורה ולשמוע את המשך השיחה ולאן תתגלגל. אבל זה היה מאוחר מידי האיש בכיסא הגלגלים כבר ראה אותה .
"אוו, קתרין הנה את. אני כיירון מנהלת הפעולות. וזה מחנה חצויים" קייט הסתכלה עליו ושאלה
"איך אתה יודע איך קוראים לי ?" ואז כשחשבה על שאלתה הבינה איזו שאלה טיפשית שאלה .
בטח רורי אמרה לו . או שלא ?. אבל תשובתו של כיירון היתה שונה מכל מה שחשבה שיגיד.
כיירון ענה לה "אני מכיר אותך יותר זמן מאשר את חושבת שאני מכיר, קייט" קייט הסתכלה עליו בתדהמה. מה זה אומר אפילו?. אני מכיר אותך יותר זמן מאשר את חושבת , מה? .אבל מחשבותיה של קייט לא נמשכו הרבה זמן כי כיירון שבר את השתיקה ואמר "קייט אני לא יודע מי הם הוריך . אבל את מאוד חשובה לאלים" מה? מה המשמעות של כל זה ? ואז כיירון דיבר שוב "אני יודע שכל זה מבלבל אבל נצטרך לדחות את שיחתנו למועד מאוחר יותר " קייט לא ידעה איך להגיב אז היננה בראשה .
כירון הצביע בידו על הנער שהסתכלה עליו קייט קודם לכן "קתרין , זה שון. הוא זה שמצא אותך והיה משוכנע שאת חצוייה . האמת עד עכשיו אני לא יודע למה הוא חשב שאת חצוייה" את סוף המשפט סיים כיירון בהירור. קייט הסתכלה על הנער ובחנה את גופו . הוא היה שרירי במקומות הנכונים וחטוב בכל הגוף.היא השתאה על פניו היה לו שיער שחור חלק שנשמט על קרקפתו . ועיניים בצבע כחול חזק מחשמל.היא שמה לב שגם שון בוחן את גופה ומשתאה על פנייה גם כן . כיירון הפר את השתיקה כאשר אמר"טוב אני חייב ללכת לפגישה באולימפוס. רורי, שון . אכפת לאד מכם להראות לקתרין את המחנה?"
"אני יעשה את זה " אמר שון . קייט הסתכלה עליו שוב ולא אמרה כלום . ואמרה לכיירון "אני מעדיפה שתקרא לי קייט , אדוני " וכיירון חייך עליה חיוך רחב שחושף שיניים לבנות ומטופחות ומחמם . "אני מעדיף שתיקראי לי כיירון ולא אדוני . קייט" קייט חייכה עליו חיוך רחב שחושף גם כן שיניים לבנות ומטופחות . קייט רצתה להגיד לכיירון עוד דברים כמו 'ביי' או לשאול 'מתי תסביר לי מה המשמעות של כל זה?' אבל לא יכלה כי כיירון כבר הוציא את רגליו מתוך קופסה מוזרה שבעצם היתה כיסא הגלגלים.
אבל הדבר המוזר בותר בכל זה הוא שלא היו לו רגלים … באיזה מילה אפשר להסביר את זה ?
רגילות? אנושיות? אני לא יודעת! הרגלים היו רגלי סוס , סוס אני לא יודעת איך זה הגיוני מדעית …
אבל עובדה שאני רואה את זה במו עיניי . ככל הנראה פרצופי הסגיר את מחשבותיי כי שמעתי את שון מגחך ואומר "כן זה אמיתי , כיירון הוא קנטאור . חצי אדם חצי סוס" ואז חייך חיוך מלגלג וחשף שיניים לבנות מושלמות. "אה " אמרה קייט והרגישה טיפשה. ואז אמרה רורי "קייט, אני צריכה ללכת לביתן שלי לסדר משהו זה לא יפריע לך אם הלך נכון?" קייט רצתה להגיד 'כן אל תשאירי אותי איתו' אבל לא אמרה את זה אלא אמרה "לא" וחייכה חיוך קטן . רורי חייכה אליה בחזרה . "אם תצטרכי אותי או משהו את יודעת איפה למצוא אותי" אמרה רורי והלכה . קייט ושון נשארו לבד . "אז מה ראית כבר מהמחנה ?" קייט חשבה ואמרה "חוץ משדה התותים לא ראיתי כלום" "טוב אז יש לנו הרבה מה לראות בואי "
אמר שון אחז בידה ומשך אותה לרוץ לעבר היער . בהתחה קצת הסמיקה ממראה ידה בידו.
היה לשניהם עור שזוף ובמעט נראה ים תיכוני . ואז שאלה "לאן אנחנו הולכים?" "אני רוצה להראות לך את המקום האהוב אליי במחנה " והמשיך להדחיק בה לרוץ . הם רצו. והגיעו לגבעה באדמה שנראית בצורה מוזרה כמו אגרוף ואז שון דיבר "זה אגרוף זאוס " קייט הרימה גבה בציפייה . אבל שון לא המשיך לדבר. "למה זה המקום האהוב עלייך?" שאלה קייט. היא לא מצאה במקום הזה שום דבר מיוחד משאר היער . ואז ענה שון "אבא שלי הוא זאוס ואני מרגיש מחובר עליו במקום הזה ".
קייט שמה לב שליד הגבעה ישנו נחל קטן שזרם עוד בהמשך היער היא עקבה אחריו .
"לאן את הולכת?" שאל שון ."לראות לאן הנהר ממשיך" ענתה לו . והמשיכה ללכת להמשך הנהר .
לבסוף הגיע לסוף נהר ששם היה עמוק ואז לא חשבה בכלל קייט הורידה את נעליה וגרביה וישר קפצה לתוכו."מה את עושה ?" שאל שון בצחוק. "שוחה " אמרה קייט גם היא בצחוק . "את הנערה הכי מוזרה שהכרתי במחנה חצויים!. וזה משהו פה!" ושוב צחק . צחוקו התנגן כמו מוזיקה .
"מה זה אומר?" קייט אמרה בכעס שהתפוצץ כאשר צחקה שוב .
ואז שון הפתיע אותה הוריד את נעליו וגרביו וקפץ גם הוא לנהר. שחינו ביחד רגע ופתאום נפלטה לקייט השאלה :"למה ההית משוכנע שאני חצויה?" שון הביט בה לרגע השיט את מבטו ואמר "את יפה מידי כדי להיות בת אנוש רגילה" והסמיק קלות . קייט לא האמינה ואמרה "אני יפה ? אני לא חושבת…"
תמיד אמרו לקייט שהיא יפה אבל אף פעם לא האמינה . תמיד הרגישה זרה על פני כולם. גם כאן הרגישה כך. "את לא יפה. את מושלמת. את נראית כמו אלה בכבודה ובעצמה " אמר שון בהחלטיות.
קייט ידעה שיהיה לה קשה להתווכח איתו אז כמעט נטשה את הנושא. פיתאום שאלה "בגלל שאני נראית כמו אלה חשבת שאני חצויה ! זה תירוץ מטוטמם ! אני לא חושבת שאני חצויה בכלל!" את סוף המשפט אמרה בצעקה. פתאום הנהר התחיל להשתגע התפרץ האלה גלים. הנהר תפס אותה כמו יד העלה אותה בחוזקה אבל בעדינות והוריד אותה. היא הסתכלה על שון לראות אם גם הוא ראה את מה שאני ראיתי.
שון הסתכל מעלי כאילו יש משהו מרחף שם השתכלתי על השתקפותי וראיתי קלשון ענק עשוי ארד ובשלושת קצותיו זהרו בירוק זרחני שאלתי בתדהמה "מה זה?" שון הביט בי לא מופתע בכלל בחיוך קטן וענה "זה אומר שאת בת פוסידון, אל הים. ידעתי" קייט הסתכלה עליו לא מבינה "ידעת? מה!?"
"היופי שלך את נראת בדיוק כמו פוסידון . השיזוף השיער העיניים .
אבל זוהר ממך משהו כאילו את ממש אלה " אמר שון . במחשבות אלה יצאנו מהנהר
שסימן פוסידון עדיין מופיע מעל ראשי . וכולם יכולים לראותו . מה הוא אמר ? אני לא מבינה!