שובה של אנבת פרק 13

בפרק הקודם:

ישבתי בשולחן שלי כולם בירכו אותי על שהבראתי
אכלנו בדממה ואז לפתע האש רחשה ונשמע מתוכה קול שאמר"עכשיו אני מתחיל את הנקמה שלי"……….

הפרק:
כל המחנה נהיה חשוך כל הלפידים בקירות כבו.
לפתע ראינו ענקים שמנסים לפרוץ את ההגנות של המחנה.
כולם ידעו שגם ברוב יצליחו לפרוץ,כולם הלכו לנשקייה והתחילו לקחת חרבות,וחצים.
שמעתי את כירון צועק פקודות לכולם,יש כאלה שמוצבים בתחילתו של המחנה עם חרבות שלופות.
בני אפולו הלכו למקומות שמהם יוכלו לראות חיצים עליהם.
שמעתי את שמי ואמרתי:"מה כירון איפה אתה רוצה שאני יהיה?"
"אני צריך שתהיה עם פרסי במאחורי המחנה ותעזרי לו להילחם נגדם."
הלכתי לכיוון של סוף המחנה אל לפני זה עברתי בנשקייה ולקחתי שיריון וחרב.
שמתי עליי את השיריון והלכתי לפרסי.
פתאום נשמע פיצוץ גדול.
הם כבר הצליחו להיכנס למחנה.
ניצבתי ליד פרסי והתכוננו למתקפתם של הענקים לפתע הגיחו שלושה ענקים,מתוך העשרה שהיו שם.
אני לקחתי ענק אחד ופרסי לקח את השני,והשלישי נורה כבר בחצים ומת.
הלכתי לענק ותקפתי אותו הוא תפס את חרבי והעיף אותה,מאחורי גבו
הוא נייסה לתקוף אותי אך כל פעם זזתי כדי לבלבלו.
לבסוף הגעתי ליד חרבי הרמתי אותה במהירות והסתרתי אותה מאחורי גבי.
הוא התקדם אליי וחשב שכבר ניצח.
אך ברגע שהיה קרוב אליי מספיק תקעתי את חרבי בלבו וסובבתי אותה.
הוא נפל אחורה מת.
"יש" צעקתי בניצחון.
פרסי צעק לי:"אנבת תעזרי לי"
הסתכלתי את פרסי וראיתי שהוא חבול ופצוע.
ואת הענק מתקרב אליו יותר ויותר.
התקרבתי חרש אל הענק,ותקעתי את חרבי בגבו במהירות.
הוא כמעט נפל עליי אבל זזתי במהירות.
הלכתי במהירות לכיוון פרסי שנראה על סף עילפון.
"פרסי אתה בסדר מה קרה?"
"הוא לקח את החרב שלי ותקע לי אותה בבטן,אבל לא עמוק מדי אני חושב שאני יהיה בסדר" אמר והתעלף.
"שיטטט. פרסי,פרסי"
רכנתי אליו ואחזתי בכתפו הרמתי אותו,וגררתי אותו למרפאה.
כאשר נכנסתי לחלק הקידמי של המחנה ראיתי ששאר הענקים מתים.
מזל שאנחנו מיומנים בלחימות בהפתעה כי היו לנו הרבה כאלה.
ראיתי כמה חצויים במרפאה אבל לא יותר מעשרים,עשרים ואחת עם פרסי.
דאגתי לו כי הוא התחיל לקדוח מחום.
העלתי אותו על מיטה אחת מתנשמת.
קראתי לאחד המרפאים, הוא שאל אותי מה קרה ואמרתי לו שאחד הענקים לקח את חרבו ונעץ לו אותה בבטן.
הוא משך לו מאין משחה על הבטן.
ודחף לו אמבורסיה ונקטר לפה.
צבעו הרגיל החל לחזור אליו והוא לא היה כל כך חם כמו קודם.
כירון נכנס למרפאה וקרא לי לבחוץ.
כשהגענו לבחוץ הוא התחיל לדבר:"אנבת אני חושש שזאת לא הולכת להיות הפעם האחרונה שזה יקרא."
"כירון אני באטוחה שזה לא הולך להיות הפעם האחרונה. אבל תשמע כירון משהו מסריח פה,
הענקים האלה היו יותר מדיי מתחילים ולכן הובסו בקלות."
"את צודקת גם בזה אני חשדתי ועכשיו שהבנתי שעוד אנשים חושבים כך……
טוב בסדר לא נדבר על זה עכשיו, מה שלום פרסי?"
"הוא בסדר ירד לו החום הוא נח עכשיו."
"יופי. אני חושב שגם את צריכה ללכת לישון יקירתי.אומנם היית מחוסרת הכרה שלושה ימים אך אני בטוח שאת עייפה"
"כן אתה צודק עכשיו אני הלך לישון"
"בסדר לילה טוב יקירתי",
החזרתי לו לילה טוב הלכתי לראות מה שלום פרסי,והלכתי למיטה בביתן.
ישנתי שינה עריבה עד שנשמעו דפיקות חזקות על דלת הביתן……..