גורל החצויים פרק 7 חלק 1

-סיינה-
לעזאזל!
עד שאני יוצאת למסע חיפושים, עכשיו גם הגריי הזה משתתף בו. נכון שהוא לא אדם רע והוא גם ממש נחמד… אבל זאת בדיוק הבעיה!
הוא כל כך מזכיר אותו בנחמדות שלו, בחוכמה, במראה קצת ואפילו יש להם את אותו השם.
אוו אני מתגעגעת אליו כל כך! לפחות כשלקחו אותי למחנה החצויים מה"בית כלא לעבריינים צעירים" נתנו לי להסביר לו מה קרה (נכון לא סיפרתי לו שאני חצוייה, אבל לפחות הוא לא חושב שברחתי ממנו או משהו והוא יודע שאני עדיין אוהבת אותו) אני רק מקווה שהוא לא שכח אותי או אותנו.
אבל עברה כבר שנה ו…
טוב, דיי כבר! אני חייבת להפסיק לחשוב עליו! אני חצוייה והוא בן תמותה. אני גרה במחנה החצויים והוא גר בפנימיה בסן פרנסיסקו ולעולם לא נחזור להיפגש יותר.
אחח, החיים המופלאים שלי.
לפחות עכשיו יהיה לי משהו שיסיח את דעתי ממנו. מסע חיפושים אחד טוב. אבל מצד שני יש את הבן אפרודיטה הזה שגם הולך… טוב אבל זה בטח לא מעניין אתכם נכון, אז אני פשוט יספר על מה שקורה עכשיו לגבי ההכנה למסע החיפושים בזה יש הרבה יותר אקשן, כמו למשל למצוא את הגרב הארורה שלי!
אני חיפשתי את הגרב שלי ברחבי הביתן ובדיוק מישהו נכנס בדלת. הפנתי את ראשי לכיוון הדלת כדי לראות מי שם וראיתי את הדבר המפחיד ביותר בעולם.
ראיתי את טייסון הקיקלופ, אחי למחצה מסתער עלי בחיבוק דוב ענקי. רק מי שעבר את זה יכול לתאר כמה זה מבעית.
כמעט נחנקתי אז ניסיתי להוריד אותו ממני ואמרתי בקול צרוד "א- אה ט-טייסון אני די נחנקת פה אז-" לא הספקתי לסיים את המשפט והוא כבר שיחרר אותי, התיישב על המיטה שלו (יש לו מיטה עמידה לקיקלופים ענקיים בשביל הפעמים שבהם הוא בא לבקר) ואמר "סליחה אחות שחכתי" חייכתי אליו ואמרתי "זה בסדר אל תדאג"
הוא השפיל את מבטו לרצפה ואמר "הגעתי כדי שנוכל לבלות קיץ כיף ביחד אבל עכשיו את הולכת למסע חיפושים… אז סתם הגעתי לכאן ו-"
"- לא, טייסון זה בסדר לפחות הספקתי לראות אותך לפני שהלכתי." אמרתי בניסיון לנחם אותו.
צל של חיוך הופיע על פניו "כן, ו…אממ סיינה?" הוא הרים את ראשו ושאל.
"מה?"
"את חושבת שכדאי לי גם להצתרף למסע החיפושים?" הוא שאל ועל פניו הייתה הבעה מוזרה. אולי מבוכה.
"כן טייסון זה יהיה נהדר! אבל מה עם אלה? היא תדאג לך" אלה ההרפיה היא החברה של טייסון והם ממש אוהבים אחד את השני.
טייסון שוב השפיל את מבטו ואמר "כן את צודקת. אני לא יכול לעזוב אותה ככה." הוא הרים את מבטו וחייכתי אליו חיוך מעודד
יש לי רעיון, אולי אחרי שאני יחזור מהמסע חיפושים-" הוא קטע אותי ואמר "-אם תחזרי"
"ברור שאני יחזור!"
הוא הביט בי בעין החומה הגדולה שלו ואמר "את לא יכולה להיות בטוחה בזה"
"אני מבטיחה שאני יחזור ואם אני לא יחזור אתה יכול לקנח את האף שלך על הקעקוע שלי" אמרתי והצבעתי על הקעקוע שיש לי ביד ימין מהתקופה לפני שהגעתי למחנה החצויים: ציור של גל גדול עם קלשון באמצע.
"הוא חייך קצת ואמר "כדאי שתלכי לגבעת החצויים, תכף יגיע הזמן שלך ללכת"
"קודם אני צריכה למצוא את הגרב שלי" הוא התכופף מתחת למיטה שלו ושלף גרב עם פסים בצבע אדום ושחור ושאל "זאת?"
"כן" חייכתי, הכנסתי את הגרב לתיק שלי ויצאנו ביחד לעבר הגבעה.
כשהגענו ראיתי שם את איירי מדברת עם מייבל ואנדרי בעוד שקונור, ג'ון וגריי נלחמים. קונור וגריי נלחמו עם חרב וג'ון עם חנית חשמלית גדולה שהייתה דומה בצורה מחשידה ל"מפספסת" של קלאריס.
סם, ליאה ראו שהגעתי ונופפו לי לשלום, חייכתי אליהם והתצרפתי לשיחה –טייסון עזב באמצע הדרך- מסתבר שרק לילי לא הגיע עדיין אז כולם מחכים לה כשהיא הגיעה היא אמרה "טוב… אז יוצאים?" כולם היהנו וירדנו ביחד כולנו למיני-וואן של מחנה החצויים שיקח אותנו לתחנת הרכבת שמשם נתחיל את מסע החיפושים שלנו.